נסיון רב שנים בטיפול במגוון רחב של שיטות, שתכליתן להביא להחלמה מלאה של החולה תוך חשיפתו לרמת סיכון מינימלית.
ניתוחי שחזור דופן בית-החזה מבוצעים בעיקר בשתי קבוצות של מטופלים: מטופלים הפונים בשל זיהום בפצע ניתוחי בדופן בית-החזה לאחר ניתוח לב-חזה, ומטופלים הסובלים ממומים מולדים בדופן בית החזה (כגון חזה קמור או קעור). הטיפול הניתוחי והמעקב המרפאתי בחולים אלו נעשה על ידי היחידה לשחזור דופן בית החזה.
מידע מפורט על הפעולה ניתוחית >>>
הטיפול בזיהומים בדופן בית-החזה
ב-5%-1% מן החולים העוברים ניתוחי לב, מתפתח סיבוך של זיהום בפצע הניתוח בחומרה שונה. סימני הזיהום מתבטאים כאודם וחום מקומי, נפיחות, רגישות, הפרשה מן הפצע או חום כללי ותחושת חולשה. סימני הזיהום עלולים להופיע מספר ימים לאחר הניתוח או במהלך מספר שבועות או חודשים לאחריו. המחלקה הינה מחלוצות הטיפול הניתוחי בבעיה קשה זו מאז 1984. משרד הבריאות הכיר בצורך למתן מענה לחולים אלו ולפיכך הוקמה "היחידה לשחזור בית החזה", שהינה בלעדית למרכז הרפואי תל אביב. עד כה טופלו ביחידה מאות חולים מבתי חולים בארץ ומחו"ל. נסיונינו הרב, הביא לחידושים ופרסומים בעיתונות המקצועית הבין-לאומית בתחום זה.
הסיבה לזיהומים בחולים הללו איננה ברורה - כנראה שהגורמים הראשיים הם הקיפוח באספקת הדם למקום, עקב השימוש בעורק הראשי באזור (Internal mammary artery) לטובת מעקף לעורקי הלב; החיכוך המכאני המופעל על הרקמות לאחר הסגירה בתיילים; השימוש בתיילים שהם גוף זר; וכמובן המצאות חיידקים בסביבת הפצע הניתוחי. זיהומים בפצע הניתוחי מחולקים לדרגות חומרה שונות. המקרים הקלים ביותר מערבים זיהום של הרקמות הרכות השטחיות - קרי, העור והשומן התת עורי. במקרים יותר בעייתיים, הזיהום מערב את אזורי התייל המתכתי אשר כרוך סביב שולי עצם החזה בקו התפר שלה. במצבים החמורים יותר קיים זיהום ברקמת העצם עצמה (אוסטיאומיאליטיס).
הבעייתיות העיקרית בטיפול במצבים אלה, היא בכך שלרוב לא ניתן להכחיד את הזיהום החיידקי בטיפול אנטיביוטי בלבד. העקרון הטיפולי העכשווי הוא להרחיק את העצם המזוהמת והגופים הזרים מאזור הזיהום, ולהביא למקום אספקת דם טובה אשר תאפשר טיפול אנטיביוטי יעיל. מפאת מורכבותם הרבה של המקרים, יש צורך לבצע הערכה קפדנית של חומרת הזיהום, מידת מעורבות העצם ומצבו הכללי של החולה, בטרם יוחלט על אופן הטיפול. ההערכה מבוססת בעיקר על מצבו הקליני של החולה, מראה הפצע, בדיקות דם ובדיקות הדמייה כגון צילום חזה וטומוגרפיה ממוחשבת (CT). במקרים הקלים, בהם אין חשד לזיהום בסטרנום (עצם החזה), ניתן לנקוט בטיפול שמרני יחסית הכולל הטרייה של הפצע לפי הצורך, ניקויו בעזרת תמיסות אנטיבקטריאליות תוך מתן אנטיביוטיקה דרך הוריד, לעיתים הוצאה של תיילים אחדים מאזור הזיהום, ולבסוף סגירה של הפצע. הסגירה עשויה להתבצע במספר שיטות, כולל צימצום הפצע בעזרת חבישת ואקום למספר ימים, תפירה ישירה של שולי הפצע הפתוח או הנחת שתל עור על אזור החסר.
במקרים בהם יש עדות לזיהום-עצם נדרש ניתוח מקיף יותר, הכולל הוצאת חוטי הנירוסטה וכריתת העצם המזוהמת. לאחר כריתת העצם יש צורך בשחזור דופן בית החזה ברקמה בריאה בעלת אספקת דם טובה. הדבר נעשה ע"י הרמת מתלים של שריר מדופן בית החזה או הבטן והעברתם אל מעל החסר באזור הכריתה. לעיתים יש צורך בשימוש במתלים מורכבים יותר (כגון אומנטום מן הבטן). כל המנותחים מטופלים באנטיביוטיקה דרך הuוריד לאחר הניתוח. סוג ומשך הטיפול תלוי בחומרת הזיהום ובסוג החיידק המזהם. טיפול זה עשוי להמשך כ-6 שבועות במתן דרך הוריד, במידה שישנה עדות לזיהום עצם.
אנו מבינים היטב את הקושי העצום אשר חולים אלה חווים, לאחר שעברו ניתוחי לב מורכבים והחלו בתהליך שיקום, ולפתע מתחוור להם שהניתוח הסתבך ועליהם לעבור טיפולים או ניתוחים נוספים. חשוב להדגיש, שלרוב אין מדובר בסיבוך אשר מסכן באופן ישיר את התיקון שבוצע לעורקי הלב או למסתמיו. יחד עם זאת, הזיהום בפצע הניתוחי עלול בוודאי לסכן את החולה במידה ויתפתח לזיהום מפושט יותר באזור החזה וסביב הלב (מדיאסטיניטיס). ראוי לזכור, שלעיתים קרובות מדובר בחולים במצב בריאותי רעוע מלכתחילה. על-כן, גישתנו היא שחובה לעקוב ולטפל בזיהומים אלה מרגע הופעתם, אולם אופן הטיפול חייב להיות מותאם לחומרת הזיהום ולמצבו ורצונו של החולה. היתרון במחלקתנו נובע מנסיון רב שנים בטיפול במגוון רחב של שיטות, שתכליתן להביא להחלמה מלאה של החולה תוך חשיפתו לרמת סיכון מינימלית.