דיאליזה צפקית

עקרונות השיטה:

דיאליזה פריטוניאלית היא שיטה בה הדם מתנקה בתוך גוף המטופל/ת. בשיטה זו משתמשים בקרום חלל הבטן של החולה (הפריטוניאום) כמחיצה חדירה למחצה, דרכה מוחלפים נוזלים וחומרים מומסים. 

לצורך ביצוע הטיפול על המטופל לעבור ניתוח להטמנת קטטר יעודי (קטטר טנקוף). הניתוח מבוצע על ידי כירורג בכיר המומחה לניתוח זה.

דרך הקטטר מוכנסים נוזלי דיאליזה מיוחדים לחלל הבטן, הם באים במגע עם קרום הצפק ושואבים אליהם רעלים, מלחים שונים ונוזלים.

קיימים שני סוגים עיקריים של דיאליזה פריטוניאלית:

• דיאליזה פריטוניאלית ידנית (CAPD) – או ללא מכונת דיאליזה. המטופל מכניס ומוציא נוזלים אל ומהחלל הפריטוניאלי ללא שימוש במכונת דיאליזה, מספר פעמים ביום. בזמן שהמטופל מבצע טיפולי דיאליזה הוא אינו מחובר לצנרת או ציוד רפואי ויכול להתנייד ולהסתובב בחופשיות בזמן ההשהייה (הזמן שהנוזל נמצא בחלל הפריטוניאלי).
• דיאליזה פריטוניאלית המתבצעת בעזרת מכונה אוטומטית (APD). המכונה מכניסה ומוציאה נוזלים מהבטן לפי תוכנית מותאמת לצרכיו של המטופל. בדרך כלל 3 עד 5 מחזורים. החיבור למכונה מבוצע בשעה הנוחה למטופל/ת, בדרך כלל בלילה לפני השינה, כך ששנת הלילה "מנוצלת" לביצוע הדיאליזה.

אצלנו במכון מרבית המטופלים מבצעים את טיפולי הדיאליזה בעזרת מכונת דיאליזה פריטונאלית. עם זאת, כל מטופל/ת מתחילים בתוכנית טיפול ידנית חלקית (1-2 שיחלופים ביום) על מנת ללמוד את עקרונות השיטה ולדעת להתמודד עם מצבי חירום בהם אין מכונה זמינה.

לימוד ותמיכה

לאחר הניתוח על מבצע/ת הטיפול העיקרי/ת ללמוד לבצע את הטיפול, ללמוד לזהות מצבים המחייבים הגעה ליחידת הדיאליזה או דיווח. הלימוד מתחיל בבית החולים אך ממשיך בבית המטופל אליו מגיע מדריכ/ה אישי/ת לצורך הדרכה בסביבה הביתית. רק כאשר הצוות הרפואי בטוח שיש מסוגלות  לביצוע טיפול בטוח ועצמאי מתחיל הטיפול הביתי. אמנם הטיפול ביתי אך המטופלים לעולם אינם לבד. יש מערכת של תמיכה טלפונית לפתרון בעיות, ואמצעי יצירת קשר עם הצוות המטפל. מכון הדיאליזה מהווה בית לכל המטופלים ובבית החולים נמצא 24 שעות ביממה נפרולוג לפתרון מקרי חירום. 

תוכנית טיפול ומעקב

לכל מטופל/ת נקבעת תוכנית טיפול יחודית שתלויה במאפיינים האישיים של המטופל/ת ושמטרתה להתאים לצרכיו/ה ולהמעיט ככל הניתן את הפגיעה באורך החיים התקין.

התוכנית יכולה להיות יומיומית או משולבת עם ימי חופש שבועיים (למשל 6 ימים בשבוע) תלוי במצב הרפואי של המטופל/ת.

מבוצע מעקב וניטור אחר המטופלים בביקורי מרפאה חודשיים וכן באמצעים טכנולוגים שונים.

ביקורת של רופאה ואחות במרפאה מתרחשת בשיגרה כל כמה שבועות (ממוצע כל חודש)  תוך עירוב של  צוות רב מקצועי (דיאטן, עו"ס). המטופלים המתאימים יופנו גם במקביל להכנה להשתלה.

המטופלים בדיאליזה צפקית ביתית זוכים להתאמה מרבית של הטיפול לאורך חייהם כשאחת ממטרות הטיפול היא  לאפשר המשך שגרת חיים לרבות עבודה, לימודים, נסיעות לחו"ל.

השוואה להמודיאליזה

• בניגוד להמודיאליזה המתבצעת במכון דיאליזה בדרך כלל 3 פעמים בשבוע, 4 שעות בכל פעם, הטיפול בדיאליזה צפקית הוא ביתי ובדרכ יומיומי.
• הדיאליזה מבוצעת בבית המטופל על ידי המטופל/ת או מטפל/ת מטעמו/ה. הטיפול נחשב "פיזיולוגי יותר" זאת אומרת מדמה יותר את פעולת הכליה (בהשוואה להמודיאליזה). הטיפול גורם לשינויים פחות חדים בהרכב הדם (מהמודיאליזה), ובכך מהווה פחות מעמסה על הלב ושומר לאורך זמן ארוך יותר על תפוקת השתן.

חשוב לחדד כי  גם כשהמטופלים מבצעים דיאליזה הם יכולים להמשיך בשיגרת חייהם (לישון במהלך טיפולי דיאליזה בלילה, ללכת לעבודה עם נוזל דיאליזה ביטני).

• היתרון הבולט של דיאליזה פריטוניאלית על פני המודיאליזה היא האפשרות לבצעה בבית המטופל. היא פוגעת פחות בשיגרת החיים ומאפשרת המשך עבודה, לימודים, נסיעות לחו"ל. למטופלים הסיעודיים היא מאפשרת טיפול ביתי ללא טלטלות חוזרות מספר פעמים בשבוע לטיפול ההמודיאליזה.
• המטופל/ת נדרש לדיאטה קפדנית פחות (בנוגע לצריכת מזונות עתירי אשלגן – פירות וירקות).
• בעיתות של מגפה האפשרות לטיפול ביתי הוא יתרון משמעותי (כפי שלמדנו בתקופת הקורונה) עם פחות חשיפה למטופלים חולים ופחות סכנה הידבקות במחוללים זיהומיים שונים.

סיבוכים

הסיבוך השכיח ביותר הוא זיהום. לשימחתנו שכיחות הזיהומים יורדת בהתמדה ועומדת כעת על פחות מאירוע זיהומי כל 2.5 שנות מטופל. יש מטופלים שלא חוו מעולם אירוע זיהומי. ניתן לטפל במרבית הזיהומים באנטיביוטיקה, אך לעיתים זיהום יחייב מעבר להמודיאליזה.

סיבוכים שאינם זיהומיים יכולים לנבוע מלחץ תוך ביטני מוגבר (בקע, כאבי גב) או מישני להרכב של התמיסות (יציאה מאיזון סוכרת, כאב הנובע מחומציות התמיסות).