מדוע מבוצעת הפעולה?
הערמונית (שידועה גם בשם "פרוסטטה") היא בלוטה קטנה (באופן תקין משקלה אינו גדול מ-20 גרם ונפחה אינו עולה על 30-40 סמ"ק) שיש לה תפקיד חשוב בייצור נוזל הזרע הגברי. כחלק מתהליכי ההזדקנות הטבעיים של הגבר, היא נוטה לגדול עם השנים, עד כדי כך שכ-50% מהגברים בשנות החמישים לחייהם וכ-90% מהגברים לאחר גיל 80 צפויים לסבול מהגדלה שפירה (שאינה ממאירה, לא סרטנית) של בלוטת הערמונית. בשל מיקומה (בתוך האגן, ליד שלפוחית השתן), כרבע מהגברים שסובלים מהגדלה של הערמונית, מתלוננים על תופעות הפוגעות ביכולת התפקוד השגרתית שלהם. תופעות אלו כוללות: ריצות תכופות לשירותים במהלך הלילה לצורך מתן שתן, זרם דק וחלש של שתן ורצון עז להטיל שתן באופן תכוף.
בשלבים המוקדמים של הגדלת בלוטת הערמונית, מוצע לגברים טיפול תרופתי, שנועד להקטין את הבלוטה ולהפחית למינימום את תופעות הלוואי שגדילתה גורמת להם. אולם עם החמרת המחלה, הלחץ על כיס השתן גובר, ואצל חלק מהגברים השלפוחית אינה מתרוקנת כיאות, באופן שגורם לדלקות חוזרות בדרכי השתן ועלול לגרום גם לנזק בשלפוחית ובכליות. כ-30% מהגברים עם ערמונית מוגדלת, צפויים לסבול בשלב כלשהו בחייהם מתופעות ברמת חומרה שתחייב ניתוח בבלוטת הערמונית – במטרה להקל עליהם. במהלך הניתוח מבוצעת כריתה של החלק החוסם של הבלוטה (מכונה 'אדנומה') שלוחץ על מוצא כיס השתן, והוא זה שאחראי על תופעות הלוואי של המחלה.
הסרת בלוטת הערמונית דרך השופכה (הנקרא בלעז TURP, כלומר Trans Urethral Resection of the Prostate) היא אמצעי ניתוחי לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית. שיטה זו נחשבת לשיטת הטיפול המקובלת והנפוצה ביותר בישראל ובעולם המערבי בהגדלת ערמונית שפירה בשלב מתקדם.
מהן התוצאות המצופות מהפעולה?
ניתוח TURP נחשב לאמצעי טיפולי יעיל בהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. בעקבות הניתוח, ולאחר תקופת ההחלמה וההתאוששות, מדווחים המטופלים על הקלה משמעותית בסימפטומים שקדמו לניתוח, ובכלל זה, צורך תכוף במתן שתן, קושי במתן שתן, ודלקות חוזרות בדרכי השתן. מרבית המטופלים מדווחים כי גם תופעות כגון קושי בהשגת זקפה בתקופה שסמוכה לניתוח חולפות בדרך כלל תוך זמן קצר, וכי הניתוח אינו פוגע בכושרם המיני.
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
ניתוח TURP יבוצע על פי רוב בהרדמה אזורית (אפידורלית). סמוך למועד תחילת הניתוח, יחובר המטופל לאינפוזיה דרכה יזליף המרדים חומרי הרגעה, על מנת להפחית את תחושת החרדה של המטופל. בהרדמה אזורית, מוחדר חומר מאלחש סמוך לחוט השדרה (בגובה החוליות הגביות), באופן שגורם לחסר תחושתי ומוטורי במשך כשעתיים עד שלוש. במהלך ההרדמה, המטופל אינו חש כאב או אי נוחות באזור הניתוח. הרדמה זו אינה כוללת טשטוש של ההכרה, ולכן מאפשרת התאוששות קלה יותר מהניתוח. הניתוח מבוצע באמצעות צינור שמוחדר בקצה הפין, דרך השופכה, ללא צורך בפתיחת בטן.
לאחר וידוא ההרדמה, מחדיר המנתח צינורית מתכתית דרך השופכה ובתוכה סיב אופטי. דרך הצינורית ניתן להכניס סכין חשמלית (דרך סכין זו עובר זרם חשמלי שגורם לחימום מקומי) באמצעותה יכרות המנתח את החלק המוגדל ברקמת הערמונית שחוסם את מוצא כיס השתן. בסיום פעולת החיתוך ישטוף המנתח את הרקמה שנכרתה בתמיסת גליצין, וישאב אותה החוצה. הרקמה שנכרתה תשלח לבדיקה פתולוגית. לבסוף, יחובר המטופל לקטטר לצורך ניקוז השתן.
באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
על פי רוב אזורית: ספינלית או אפידורלית.
כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
כשעה עד שעה וחצי.
מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ומהם הסיכונים?
חשוב להיות ערים לסיכונים ולסיבוכים שעלולים להתעורר במהלך ניתוח TURP. על מנת לצמצם את שיעורם, יש ליידע את המנתח והמרדים לגבי הרקע הרפואי והאישי על המטופל המועמד לפעולה, כדי שיוכלו להתאים את הטיפול המתאים ביותר הן למצב הרפואי והן למצב האישי. חשוב למסור גם את רשימת התרופות אותם נוטל החולה. תרופות מסוימות כגון מדללות דם מצריכות הפסקתן שבוע-עשרה ימים לפני הניתוח.
סיבוכים כירורגים בניתוח כוללים דימום במהלך מתן שתן, היווצרות קרישי דם וחסימת שתן, זיהום בשלפוחית השתן, היצרות של השופכה, חוסר יכולת לשלוט על הטלת השתן (נדיר), שפיכה אחורית, וחוסר יכולת להשיג זקפה (אימפוטנציה). כ- 50-75% מהמטופלים עלולים לסבול משפיכה אחורית, שמשמעותה שנוזל הזרע אינו נפלט מהפין אלא חוזר אחורנית אל השלפוחית. יש זכור כי תופעה זה אינה פוגעת בתפקוד המיני. כ- 10% מהמטופלים מדווחים על הפרעות בתפקוד המיני בעקבות ניתוח זה. יחד עם זאת, פגיעה ביכולת להשיג זקפה נחשבת לנדירה למדי.
סיבוך נדיר של ניתוח זה הוא 'תסמונת TUR', שנגרמת עקב ספיגה של תמיסת הגליצין במהלך שטיפת הרקמה שנכרתה. ספיגת גליצין גורמת לסימני הרעלה שכוללים תחושה רעה, פגיעה במאזן המלחים של הגוף, הפרעות ראייה ושמיעה במהלך הניתוח ומיד לאחריו.
איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?
- יש להצטייד בסיכום רפואי מרופא המשפחה או מהרופא המטפל, שכולל אבחנות ותרופות שהמטופל לוקח, על מנת שהמנתח והמרדים יקבלו את מירב המידע האישי והרפואי.
- יש לבצע בדיקות דם שכוללות ספירה וביוכימיה, ובמקרים מיוחדים יידרשו גם תפקודי קרישה. יש צורך לבצע בדיקת PSA (prostate specific antigen – בדיקה שמהווה מדד למצב הערמונית).
- מעל גיל 40, חובה להבצע ולהביא א.ק.ג.
- אם הינך מעשן במשך שנים רבות או סובל ממחלות אחרות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שהינך מעל גיל 60 - יש להצטייד גם בצילום חזה. מאחר ועישון סיגריות מגדיל את הסיכון לסיבוכי ההרדמה והניתוח יש להמנע לחלוטין מעישון במשך כ- 3 שבועות לפחות לפני ואחרי כל ניתוח.
- יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש באם הינך חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג באם הינך חולת לב, נוירולוג באם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות באם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו').
- שבוע עד עשרה ימים לפני מועד הניתוח עליך להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי הצורך בתחליפים לתרופות אלו.
- ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מלא שכולל מים, החל מ-6 שעות לפני מועד תחילת הניתוח. מומלץ להימנע אף מלעיסת מסטיק ומעישון. לפני הכניסה לחדר הניתוח חובה להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי.
- מומלץ להתקלח, על מנת לאפשר סטריליות מקסימלית של האזור.
מה יקרה אחרי הניתוח?
בסיום הפעולה יועבר המטופל להתאוששות של כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. בהמשך, יועבר המטופל למחלקה. במחלקה יסייעו לו לרדת מהמיטה ולשבת בכורסה. ניתוח זה כרוך באשפוז של 1-2 לילות. במהלך האשפוז יחובר המטופל לקטטר לצורך ניקוז השתן. לאחר הניתוח, תיתכן הופעת דם בשתן, והמטופל עלול לסבול מכאב באזור המנותח. במידת הצורך, יוצעו למטופל אמצעי שיכוך כאבים.
מה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
ניתן לשוב לשגרה תוך כשבוע לאחר הניתוח. 4-6 שבועות לאחר הפעולה מומלץ להמנע מפעילות פיזית מאומצת, ולהמנע מקיום יחסי מין. אם המטופל סובל מתשישות או סחרחורת, מומלץ שימנע מנהיגה. יש להקפיד על ניקיון מרבי של האזור באמצעות רחצה יומיומית במים ובסבון (רצוי כפעמיים ביום). כמו הן, חשוב להקפיד על שתיה מרובה והטלת שתן לעתים תכופות, כדי למנוע זיהום בדרכי השתן. כחודש לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל המנתח במרפאת המחלקה.
בכל מקרה של עליית חום מעל 38 מעלות ניתן להתקשר למחלקה ולהתייעץ עם הרופא התורן. במידת הצורך, יש לפנות לחדר המיון לצורך המשך בירור.