ניתוחים נוירוכירורגים לטיפול באפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי
במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו מצליח להפסיק את הפרכוסים, קיימות מספר אפשרויות ניתוחיות אשר יכולות להביא להקלה משמעותית ואף לריפוי והפסקת הפרכוסים.
המקור להתקפי הפרכוס הוא בהפרעה בפעילות החשמלית של רשתות עצביות במח, כיום ניתן למנוע את מרבית ההתקפים בעזרת טיפול רפואי נכון. אולם עד כשליש מחולי האפילפסיה סובלים ממחלה עמידה לטיפול תרופתי הגורמת לפגיעה קשה בתפקוד היומיומי של חולי אפילפסיה ומשפחותיהם, ואף עלולה לסכן חיים. בישראל חיים כיום כ-25 אלף חולים עם אפילפסיה העמידה לכל משלב תרופתי. בחולים אלו יש מקום לשקול התערבות ניתוחית נוירוכירורגית שיכולה במקרים רבים להביא להקלה משמעותית ואף להפסקת הפרכוסים. חשוב להבין כי במקרים של אפילפסיה עמידה לתרופות, בהם המטופלים אינם מגיבים לטיפול התרופתי הם חווים התקפים חוזרים, שיכולים לגרום לנזק נוירולוגי משמעותי בהמשך. מעבר לכך מדובר בהתקפים פתאומיים העלולים להסתיים בטראומה, ופוגעים באיכות החיים ובמקרים מסוימים אף עלולים לגרום למוות.
כיום קיימות מספר אפשרויות טיפוליות לאפילפסיה עמידה, מהשתלה של קוצבים עצביים לנוירומודולציה (כגון: קוצב וגאלי - VNS או קוצב מוחי - DBS ) ועד כריתה של המוקד ממנו מתחילים הפרכוסים. על מנת לקבוע את הטיפול המתאים ביותר לכל מטופל, יש צורך לעבור אבחון מקיף הנערך במסגרת היחידה לאפילפסיה. במסגרת ההערכה, מנסים לאתר את האזור ממנו מתחילים הפרכוסים. לא תמיד מדובר במוקד בודד ולעיתים המיקום עלול להיות סמוך לאזורים האחראים על תפקודים נוירולוגיים קריטיים. לכן טרם החלטה על ניתוח עולה כל מקרה לדיון רב-מקצועי משותף של נוירולוגים ונוירוכירורגים בשיתוף עם נוירופסיכולוגים ונוירורדיולוגים המומחים להדמיה מוחית.
- במקרים בהם ניתן לזהות את המוקד האפילפטי, האופציה המומלצת היא ניתוח לכריתה או ניתוק של המוקד ממנו מתחילה ההפרעה בפעילות החשמלית. כיום ניתן לבצע את הניתוח במספר גישות, בין אם בניתוח קרניוטומיה פתוח או באמצעות צריבה בלייזר מונחה MRI. ההחלטה על הטיפול הנכון מותאמת אישית לכל מטופל כתלות בממצאי הבירור הטרום ניתוחי.
- במקרים בהם לא ניתן לזהות מוקד, או שקיימים מספר מוקדים ניתן להקל על הפרכוסים באמצעות נוירומודולציה – גרייה חשמלית המווסתת את הפעילות העצבית במוח. בארץ זמינים כיום שני קוצבים לטיפול האפילפסיה. הראשון הוא קוצב וגאלי VNS (vagal nerve stimulator ) המושתל על עצב הואגוס בצוואר. באמצעות גירוי של עצב הואגוס, הקשור למרכזים עצביים בגזע המוח, ניתן להשפיע על הפעילות החשמלית במוח ולהפחית את הסיכון לפרכוסים בחולי אפילפסיה. הקוצב השני הוא קוצב מוחי עמוק DBS (Deep brain stimulation) המושתל לגרעין התלמוס בעומק המוח המעורב בהתפשטות הפרכוסים לאזורים השונים במוח. שני הקוצבים הוכחו כיעילים בהורדת הסיכון לפרכוסים בחולים עם אפילפסיה עמידה ובשיפור איכות החיים של החולים ובני משפחותיהם. במרבית המקרים ישמש הקוצב הוגאלי כשלב הראשון ובמידה ולא יהיה שיפור מספק ניתן לשקול קוצב מוחי כשלב טיפולי נוסף.