מדוע מבוצעת הפעולה?
שבץ מוחי (הנקרא גם "אירוע מוחי"; CVA – Cerebro-Vascular Accident או stroke) הוא הגורם העיקרי לנכות קבועה בגיל המבוגר וגורם המוות השלישי בשכיחותו בישראל, האחראי לכ-20% ממקרי המוות בגיל השלישי.
בישראל, לוקים בשבץ מוחי כ-13-15 אלף בני אדם בשנה, מתוכם כ-25% ישובו לתפקוד תקין, 55% יסבלו מפגיעה או נכות כלשהי ו-15% ימותו.
שבץ נגרם בשל הפרעה באספקת הדם למוח, ההכרחית לפעילותו התקינה. אספקת הדם מתבצעת על-ידי סעיפים עורקיים מהעורק הבזילארי, המגיע מהחלק האחורי של המוח, ומשני עורקי ה"קרוטיד" הצוואריים (עורקי התרדמה), אחד מכל צד. כאשר מופסקת, בעת שבץ, זרימת הדם התקינה באחד מהסעיפים העורקיים, תוך דקות ספורות נגרם לרקמת המוח שאותה סיפק עורק זה נזק בלתי הפיך. התאים שנמצאים במרכז האזור המוחי שנפגע מתים כמעט מייד, אולם התאים שמקיפים אותם בשוליים (ונקראים פנומברה או penumbra) סובלים מנזק מוגבל, שניתן לתקנו בבית החולים באמצעות טיפול מהיר. בלא טיפול, גם אזורים אלה ימותו, והנזק המוחי יתרחב. לכן, ההגעה המיידית לבית החולים, עם הופעת התסמינים של שבץ מוחי, חשובה ביותר.
התסמינים הקלאסיים המעידים על שבץ מוחי
- דיבור לא ברור והפרעות שפה (המטופל אומר משפטים חסרי הגיון).
- עיוות במראה הפנים (מעין "צניחה" של צד אחד של הפרצוף).
- הפרעות תחושה ותנועה בידיים (ניתן לראות כאשר מטופל מנסה להרים את שתי ידיו קדימה). לרוב יתרחש בצד ימין של הגוף.
פרט לתסמינים הקלאסיים, סימפטומים נוספים לשבץ, עלולים לכלול: חולשה, שיתוק, ירידה בזריזות הגפיים, הפרעות תחושה בפלג גוף אחד, צניחה של זווית הפה, פגיעה בשדה הראיה, סחרחורת, כפל ראיה, קשיי בליעה, כאב ראש וירידה במצב ההכרה עד כדי תרדמת (קומה).
יש לציין, כי התסמינים עלולים להופיע באופן פתאומי או הדרגתי. מקורם של כ-85% ממקרי השבץ המוחי בחסימה של כלי הדם, בעוד שב-15% מהמקרים מדובר בדימום תוך מוחי. חסימה נגרמת בשל היווצרות של קריש דם במוח, היצרות משמעותית של עורק קרוטידי המוביל למוח או בעקבות הגעת תסחיף - קרישי דם שנוצרו במקום אחר בגוף, הנסחפים עם זרם הדם אל כלי הדם של המוח.
כדי להקדים תרופה למכה, היחידה לנוירורדיולוגיה פולשנית באיכילוב, מבצעת הרחבה בצנתור של עורקים קרוטידים שנראו בבדיקות הדמיה כבעלי פוטנציאל להיחסם. ניתן להרחיב את החלל הפתוח של העורק בצנתור, ולהחדיר לאיזור המוצר סטנט (תומכן).
פרט ל-CVA, קיים גם שבץ מוחי קטן וחולף, האורך דקות בודדות ונקרא TIA (כלומר Transient Ischemic Attack). כל תסמיניו זהים וההבדל היחיד בין השניים הוא משך האירוע. TIA מעלה באופן משמעותי את הסיכון ללקות בהמשך בשבץ. עיקר הסיכון הוא בתקופה הקצרה שלאחר האירוע.
גורמי הסיכון לשבץ מוחי
יתר לחץ דם לא מאוזן; סוכרת; היסטוריה משפחתית (מחלות לב וכלי דם אצל ההורים או אחד האחים בגיל 55 ומטה); עודף שומנים וכולסטרול בדם; עישון; קיומה של מפרצת (מולדת או נרכשת); פרפור עליות.
בבית החולים, לאחר בדיקה על-ידי נוירולוג שיעריך את מידת הנזק, תבוצע לסובלים משבץ מוחי בדיקת הדמיה שתקבע אם הסיבה לשבץ היא דימום או חסימה. במידה ומדובר בחסימה של עורק בינוני-גדול, לרוב ה-middle cerebral artery) MCA) באחד הצדדים, שהוא סעיף של העורק הקרוטידי, יש להביא לסילוק הקריש כדי להבטיח זרימת דם מחודשת.
הדרך המקובלת כיום לסלק את הקריש היא טיפול טרומבוליטי - המסתו באמצעות התרופה tPA - tissue plasminogen activator, שניתנת בעירוי לווריד ומגיעה למוח דרך מחזור הדם. את הטיפול בתרופה ניתן לתת רק עד ארבע וחצי שעות מרגע הופעת השבץ, ולכן יש חשיבות קריטית להגעה מהירה לבית החולים.
כיום, מציע בית החולים אפשרות טיפולית חדשנית - סילוק הקריש באמצעות צנתור מוח טיפולי. הרופא מגיע עם קטטר לעורק החסום דרך חור קטן באזור הירך, ושם שולף את הקריש החוצה או מזריק את התרופה שמפרקת אותו. את הטיפול ניתן להעניק בחלון זמן רחב יותר - עד לאחר 6-8 מרגע הופעת השבץ, כך שהוא מעניק טווח זמן ארוך יותר לפעולה.
מהן התוצאות המצופות מהפעולה?
הצנתור מביא לפתיחת החסימה בעורק, ולחידוש זרימת הדם לרקמה. במידה וישנן עדיין רקמות מוח שסבלו מהחסימה אך עוד לא מתו, הדבר יציל אותן ואת תפקודן. חידוש זרימת הדם יימנע את הנכות, הלקות או אפילו המוות שהיו עלולים לקרות בהמשך במידה והחסימה לא היתה נפתחת וכל האזור הפגוע היה עובר נזק בלתי הפיך.
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
הטיפול מבוצע במקביל להדמיה אנגיוגרפית עם חומר ניגודי, שתדגים איזה סעיף עורקי נחסם. במהלך ההליך מוחדר לגופו של החולה קטטר בעובי של 2 מ"מ לעורק המפשעה. באמצעות מעבר עם הקטטר במערכת העורקית של המטופל, מגיע הרופא עד לאזור הצוואר, ושם מוכנס דרכו קטטר קטן יותר, בעובי של כ-0.5 מ"מ, אל העורק הרלבנטי במוח. הקריש החוסם נתפס על ידי הקטטר, ומוצא עמו מגופו של המטופל. אפשרות טיפולית נוספת היא הכנסה של התרופה tPA ישירות לעורק באמצעות הקטטר. לאחר פתיחת העורק, ניתן להדגים באמצעות חומר ניגוד את זרימת הדם המחודשת בו.
באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
מה יקרה אחרי הניתוח?
ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?