ניתוחי בלוטת התריס (טירואיד, בלוטת המגן) - Thyroidectomy
לבלוטת התריס שמות נוספים: בעברית בלוטת המגן, התירואיד ובאנגלית THYROID GLAND. בלוטת התריס מייצרת הורמון (טירוקסין), האחראי על משק האנרגיה של הגוף.
קיימות 3 סיבות עיקריות לניתוח או כריתת בלוטת התריס:
1. ממאירות או חשד לממאירות של הבלוטה
2. הפרעה בתפקוד הבלוטה, הגורמת לייצור בלתי נשלט של ההורמון, ולעיתים ללא יכולת לדכא את הייצור.
3. הפרעה למטופל - הפרעה תפקודית בפעולות בליעה או נשימה, או הפרעה אסתטית בשל גודלה ומיקומה הבולט.
סוגי הניתוחים
גידולי בלוטת המגן הינם שכיחים יחסית וברוב המקרים ניתנים לטיפול ניתוחי יעיל ופשוט. קיימים שני סוגים של ניתוחי בלוטת התריס:
1. ניתוח של מחצית הבלוטה - או אונה אחת שלמה, או כריתה של כל הבלוטה על שתי אונותיה. לא מבצעים ניתוחים חלקיים של אונה או הוצאת קשר בודד, למעט במקרים נדירים מאוד בהם החלק המעורב הינו רק אותו גשר ("איטמוס" ) המחבר בין שתי האונות, בקדמת הקנה. הגישה הינה דרך חתך צווארי רוחבי קטן, או חתך בבית השחי באמצעותו מגיעים לאונת בלוטת המגן שבה הגוש החשוד. אונה זו נכרתת ומועברת לפתולוג, שכבר במהלך הניתוח יכול בדרך כלל לקבוע האם מדובר בגידול ממאיר או שפיר. באם הגידול שפיר, הניתוח מסתיים בזאת. באם קיימת ממאירות, אזי הניתוח נמשך וכורתים גם את האונה השניה של הבלוטה.
2. בנושא האסטטי, ומראה הצלקת בצוואר, יש חידושים הנובעים מהתקדמות ביכולת הניתוחית האנדוסקופיה, והרובוטית. כיום, ניתן לבצע כריתה של בלוטת התריס בחתך מחוץ לצוואר, כאשר הגישה העיקרית הינה בחתך בבית השחי. בגישה זו מתחיל שלב ראשון של הניתוח ביצירת חלל תת עורי מבית השחי לאיזור מרכז הצוואר התחתון. בשלב שני מוחדרות זרועות - אנדוסקופיות או רובוטיות - ומבוצעת כריתה בצורה דומה למתואר מקודם. הרובוט הינו מכשיר בעל זרועות שמופעל על ידי הכירורג, היושב בעמדת שליטה ליד החולה. השיטה הזו מאפשרת עבודה מדויקת ועדינה, תוך מבט תלת מימדי "מתוך" גוף החולה. יתרונה של הגישה האנדוסוקופית-רובוטית היא היעדר צלקת בצוואר. המהפכה הגדולה בניתוחים אלו ארעה ב- 2006, אז הופיע בשוק כלי העבודה הכירורגיים הרובוט ( של חברת Intuitive) ונקרא דה-וינצ`י Da-Vinchi. וכיום הגישה העיקרית בשימוש (בקוריאה, ביפן ועוד מדינות במזרח ) היא הגישה לצוואר מחתך הנעשה בבית השחי. בשלב זה ניתן לבצע את הניתוח הרובוטי במספר מועט של מרכזים בעולם, בהם ברמרכז הרפואי ת"א.
3. ניתוח כריתה של בלוטת התריס באמצעות רובוט ללא שימוש בחתך צווארי וללא צלקות!
השיטה החדשנית ביותר כיום שמוצעת בעולם למטופלים בו נמנעת גם הצלקת העורית הינה כריתה של בלוטת התריס דרך פיו של המטופל (המכונה גישה ׳טרנס-אורלית׳). בניתוח זה, מבוצעים שלושה חתכים בין השפה לשיניים התחתונות של המטופל, והכריתה מבוצעת בגישה אנדוסקופית (בדומה לניתוחי בטן) או רובוטית.
שיטה חדשנית זו מחליפה לחולים המתאימים את השיטות הקודמות לכריתה של בלוטת התריס ללא צלקת צווארית כגון כריתה דרך בית-השחי או כריתה דרך קו שיער הראש שהשאירו צלקת באזורים נסתרים והיו כרוכות בחתך עורי.
ניתוחים מורכבים הינם מקרים של סרטנים פולשניים לאברים סמוכים או מקרים שבהם דרושה כריתה של בלוטות לימפה צוואריות. ישנם גם מטופלים הסובלים ממחלות שונות בבלוטת התריס אשר ניתוח דרך הפה מהווה סיכון גדול יותר עבורם לדימום או לפגיעה עצבית בזמן הניתוח. מכאן נובע שהשיטה של כריתה דרך הפה אינה מתאימה לכל המטופלים וייתכן כי במקרים מסוימים המנתח יחליט כי השיטה אינה מתאימה למטופל ספציפי. מאידך, למטופלים אשר הצלקת מהווה עבורם בעיה קוסמטית, ובכפוף למגבלות המוזכרות, הניתוח הזה יכול בהחלט להתאיםהסיבוכים לאחר הניתוח הינם נדירים, עם סיכון של פחות מאחוז אחד לשיתוק העצב החוזר וזאת רק בכריתה המלאה. כמו כן, קיים סיכון נמוך (של כ-5%) לירידת הקלציום בדם - תופעה המצריכה טיפול בקלציום.