מדוע מבוצעת הפעולה?
התעלה הקרפלית היא המעבר הסיבי-גרמי בצד כף היד של פרק כף היד המחבר בין הזרוע לבין התא האמצעי של המישור העמוק של כף היד. התעלה בנויה מעצמות שורש כף היד, מגידי השרירים הגורמים לכיווץ באצבעות, ומהעצב המדיאני העובר דרכה, ותחומה על ידי רצועה קשה (Transverse carpal ligament) שלא מאפשרת התרחבות של התעלה.
התעלה צרה וכאשר אחד או יותר מגידי השרירים המכופפים, העוברים דרכה, מתנפח או נפגע נוצרת בצקת או דלקת בתעלה והתוצאה היא הפעלת לחץ על העצב המידיאני העובר דרכה, כך נוצר המצב הרפואי השכיח באופן יחסי, הקרוי תסמונת התעלה הקרפלית (CTS - Carpal Tunnel Syndrome).
הסיבות לתסמונת כוללות: מאמץ ממושך על פרק כף היד (אנשים העובדים עם מחשב ועכבר), טראומה לכף היד, שינויים ומחלות הורמונליות (נשים בזמן הריון ו/או אחרי לידה, בעיות בלוטת התריס, סוכרת, עודף הורמון גדילה- אקרומגלי), עודף משקל, תזונה לקויה, עישון ומתח נפשי. בכל המקרים נוצר מצב דלקתי ונפיחות בתעלה המגבילה את אספקת הדם לעצב. ככל הנראה קיים גם גורם מולד – התעלה הקרפלית קטנה יותר אצל חלק מהאנשים. נשים סובלות מהתסמונת עד פי 3 יותר מגברים, והבעיה נצפית על פי רוב רק אצל בוגרים.
הסימפטומים לרוב מתחילים באופן הדרגתי, וכוללים צריבות תכופות, עיקצוץ, נימול וחוסר תחושה בכף היד ובאצבעות שלעיתים מתפשטים מהיד לאורך האמה והזרוע ועד הצוואר. התסמינים מופיעים לרוב לראשונה ביד אחת או בשתיהן בלילה כוון שרוב האנשים ישנים עם כיפוף במפרק היד.
ככל שהתסמינים מחריפים תופיע תחושת עיקצוץ גם במהלך היום, הפחתה בחוזק הלפיתה (ירידה בכוח של האצבעות וביכולת לאגרף את כף היד), קושי בסגירת האגודל פנימה לכיוון האצבע וקושי בתפיסת חפצים קטנים. ללא טיפול המצב עלול להידרדר עד לכדי איבוד השרירים בבסיס האגודל ופגיעה סנסורית בלתי הפיכה, שבאה לידי ביטוי בחוסר היכולת להבחין בין חום לקור בנגיעה. האבחנה של התסמונת מתבצעת לפי תלונות אופייניות ובדיקה נוירולוגית של היד. ניתן גם להיעזר בבדיקת מוליכות חשמלית של העצב המדיאני (EMG).
תחילה, הטיפול בתסמונת התעלה הקרפלית יכלול: מנוחה של היד הפגועה למשך שבועיים, סדים לקיבוע, תרופות נוגדות דלקת והזרקות סטרואידים לאזור התעלה הקרפלית. הסימפטומים יכולים לחלוף לאחר זמן מסוים בחלק מהמקרים (בייחוד במקרים שהתפתחו אצל נשים בהריון ולאחר ייצוב בעיות הורמונליות). אם התסמינים פוחתים ניתן לשלב תרגילי מתיחה וחיזוק כדי לשפר את ההחלמה. במקרים שהטיפול השמרני נכשל והסימפטומים ממשיכים למעלה מ- 6 חודשים, יש בדרך כלל צורך בניתוח לשחרור הלחץ על העצב המידיאני (פתיחת גג התעלה הקרפלית הסגורה) כדי למנוע את החמרת המחלה.
מהן התוצאות המצופות מהפעולה?
עקב שחרור הלחץ מהעצב המידיאני צפויים התסמינים לחלוף מיד לאחר הניתוח, אולם החלמה מלאה מהניתוח עשויה להמשך כמה חודשים.
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית ניתן לבצע בשני אופנים: בשיטת ניתוח פתוח ובשיטה האנדוסקופית (זעיר פולשנית).
בשיטת הניתוח הפתוח, לאחר מתן הרדמה מקומית או אזורית, המנתח יבצע חתך באורך של כ-3 עד 5 ס"מ בשורש כך היד. בהמשך, יחתוך המנתח את הרצועה הקרפלית (הרקמה הקשיחה המהווה את הגג של התעלה הקרפלית) וכך יגדל נפח התעלה והלחץ בה יקטן. בסוף הניתוח המנתח יתפור את החתך ויחבוש אותו.
בשיטה האנדוסקופית (זעיר פולשנית), לאחר מתן הרדמה מקומית באזורים המיועדים לחתכים , המנתח יבצע חתך אחד או שניים בגודל של כ-1 ס"מ במפרק היד ו/או בכף היד. דרך החתך יחדיר המנתח צנתר (צינור דק וגמיש) עם מצלמה המשדרת את צילומים על גבי מסך בחדר הניתוח. המנתח יחתוך את הרצועה הקרפלית בעזרת מכשיר ניתוחי זעיר ומיוחד המוחדר אף הוא דרך אותו חתך או דרך חתך נוסף. לבסוף יוציא המנתח את המכשירים, וידביק פלסטרים קטנים על הנקבים הזעירים שפער בידו של המנותח.
באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
בניתוח לשחרור התעלה הקרפלית ניתן להשתמש בהרדמה מקומית או אזורית ויתכן גם שתחת טשטוש, בהתאם להחלטת המנתח והמטופל. בהרדמה מקומית, המטופל נשאר בהכרה מלאה לאורך כל ההליך. חומר מאלחש, שהשפעתו קצרת-טווח מוזרק ישירות לאזור בו מבוצע הנתוח. לעיתים יינתנו גם תרופות הרגעה. החומר פועל באופן כמעט מיידי, וגורם לכך שהמטופל לא יוכל לחוש במקום כל כאב או אי נוחות. כעבור כשעתיים פגה השפעתו של החומר.
כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
כ-10 עד 15 דקות.
מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
ככל פעולה כירורגית פולשנית, גם ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית איננו חף מסיכונים ומסיבוכים, שחשוב מאוד להיות מודעים אליהם, טרם קבלת ההחלטה על ביצוע ניתוח. כדי להפחית אותם ככל הניתן, חשוב לתת לרופא המנתח ולרופא המרדים את מקסימום האינפורמציה הרפואית והאישית על המטופל – כך שהם יידעו להתאים לו את הטיפול המיטבי ולשים לב במיוחד לנקודות רגישות ובעייתיות אצלו.
הסיכונים והסיבוכים של הניתוח כוללים דימום, זיהום, פגיעה עצבית ׁ(לרוב זמנית), נוקשת בפרק כף היד, כאבים באזור הצלקת וכשלון הניתוח בפתרון הסימפטומים (ואז יתכן שהאבחנה הראשונית הייתה שגויה). רוב המטופלים מחלימים לחלוטין בעקבות ההליך.
איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?
- סיכום רפואי מרופא המשפחה המטפל, הכולל אבחנות ותרופות שאת/ה לוקח/ת.
- בדיקות דם: ספירה וביוכימיה ובמקרים מיוחדים יידרשו גם תפקודי קרישה.
- מעל גיל 40 חובה להביא א.ק.ג
- אם הינך מעשן/ת שנים רבות או עם מחלות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שהינך מעל גיל 60 - יש להצטייד גם בצילום חזה ו-א.ק.ג.
- יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש באם הינך חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג באם הינך חולה לב, נוירולוג באם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות באם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו').
- כל מסמך רפואי רלוונטי אחר.
שבוע לפני הניתוח יש להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). חשוב מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי צורך בתחליפים. ממש לפני הניתוח יחובר המטופל לאינפוזיה, ואליה יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה, שיסייעו לו להפחית תחושות של חרדה.
מה יקרה אחרי הניתוח?
לאחר סיום ההליך הכירורגי שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. משחכי כאב יינתנו על פי הצורך. לרוב, המטופל צפוי להשתחרר לביתו כבר ביום הניתוח.
רוב המנותחים (כ-95%), מדווחים על שיפור התסמינים העצביים מיד לאחר הניתוח.
ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
זמן החזרה לתפקוד מלא של היד תלויה בחומרת הבעיה ממנה סבל המנותח, והיא צפויה להתרחש תוך שבועות ספורים ועד חודשים. תתכן רגישות באזור הצלקת בשבועות או החודשים הראשונים שלאחר הניתוח.
כשבועיים לאחר הניתוח מוזמן המטופל לביקורת אצל הרופא המנתח. חשוב שהוא יספר לו על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל הרגשתו באופן כללי. אם חום גופו עולה על 38 מעלות או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים – יש לדווח על כך מייד וללא דיחוי לרופא המנתח או לאחות התורנית.