שימוש בתרופות נוגדות דיכאון בהריון ולאחר הלידה

מאת: ד"ר גבי אייזנברג רומנו, המרכז לבריאות הנפש של האישה, ד"ר מיקי בלוך, מנהל המחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית והמרכז לבריאות הנפש של האישה, המרכז הרפואי תל-אביב

דיכאון הינו הפרעה נפוצה המופיעה ב10%-20% מהנשים, לאורך חייהן. כיום ידוע כי הריון הינו מצב דחק, העשוי לעורר הפרעות במצב הרוח ולהעלות את הצורך בטיפול תרופתי. תרופות ממשפחת מעכבי ספיגת הסרוטונין (Serotonin Reuptake Inhibitors-SSRI) נפוצות בטיפול בהפרעות במצב הרוח והפרעות חרדה, וניתנות גם בהיריון, אולם השימוש ההולך וגדל בתרופות מסוג זה, והידיעה כי תרופות אלה הינן "חוצות שליה" (עלולות להשפיע גם על העובר), מעלה את הצורך בבדיקה מדוקדקת של השפעתן על העובר ועל הילוד. כאשר אישה המטופלת בתרופות נוגדות דיכאון מתכננת הריון, עולות שאלות רבות לגבי המשך הטיפול התרופתי הספציפי, כדאיותו, מינון התרופות לאורך ההיריון וההתרחשויות הצפויות סביב הלידה ובסמוך לה. לשם כך תמיד מומלץ להיוועץ עם גורם מטפל מקצועי, דוגמת המרכז לבריאות הנפש של האשה.

מחקרים שונים שללו הופעת מומים מולדים משמעותיים בעקבות שימוש בתרופות מסוג SSRI, ולמרות שקיים סיכון קטן למומים הנחשבים מינוריים, במערכות שונות כגון הלב והריאות, תרופות אלו נחשבות כבטוחות לשימוש בהתוויה הנכונה.

קיימות גישות שונות לגבי שימוש בתרופות נוגדות דיכאון במהלך הריון. ההחלטה לגבי המשך הטיפול או הפסקתו מתבססת בדרך כלל על ההיסטוריה הרפואית של האישה, עוצמת ההפרעה ממנה סובלת, מספר האירועים הדיכאוניים מהם סבלה האישה בעבר, והאם קיים מרכיב הורמונלי משמעותי בהפרעה הדיכאונית. חשוב לזכור, כי גם להפסקת הטיפול השלכות אפשריות על מצבה הנפשי של האם לעתיד, וכתוצאה מכך השפעה על ההיריון והעובר. בסופו של דבר, יש לבצע הערכה מושכלת לגבי המאזן של תועלת אל מול נזק אפשרי.
אם המטופלת מחליטה על הפסקת הטיפול התרופתי, מומלץ מאוד כי הדבר ייעשה באופן הדרגתי, תחת פיקוח רפואי, על מנת למנוע הישנות של אירוע דיכאוני. בנוסף, יש לשקול אפשרויות טיפול שאינן תרופתיות, כגון טיפול פסיכולוגי. מאידך, אם המטופלת זקוקה להמשך טיפול תרופתי, יש לשאוף למינון נמוך ככל האפשר, ולהימנע במידת האפשר משילובי תרופות.
בשנים האחרונות, הופיעו עדויות לקיום צבר סימפטומים המופיעים בילודים שנולדו לנשים שטופלו בנוגדי דיכאון בסמוך ללידה. תסמונת זו מכונה הסתגלות לקויה של הילוד - Poor Neonatal Adaptation) NPA). מצב זה גרם לרשויות במדינות שונות, כגון ארה"ב וקנדה, להמליץ על הפחתת מינון עד לכדי הפסקת השימוש בתרופות בסמוך ללידה. עם זאת, חשוב לציין כי החלטה שכזו צריכה להיעשות בהתחשב בסיכון הפוטנציאלי האפשרי להידרדרות מצבה הנפשי של האישה ההרה, החשופה גם כך בשיעור גבוה יותר ביחס לאוכלוסיה הכללית, להתפתחות דיכאון שלאחר הלידה.

כיצד מתבטאת התסמונת בילוד ומה שיעורה?
תסמינים אפשריים הם: עצבנות, מתח שרירים נמוך, בכי חלש או העדר בכי, רמות סוכר נמוכות, ציוני אפגר נמוכים ופרכוסים. תסמין אופייני נוסף הינו מצוקה נשימתית, המופיעה באופן טיפוסי תוך 3 ימים מהלידה, לעיתים מצריכה הנשמה, אך עם זאת מדובר בתופעה החולפת באופן עצמוני.
הסיבה לתסמונת אינה ברורה, ועשויה לנבוע מגמילה מהתרופות עצמן, או כתוצאה מתסמונת הנקראת "תסמונת סרוטונרגית" (עודף סרוטונין). הסיכון לתופעה בילודים שנחשפו ל-SSRI בסמוך ללידה, הינו כ-30%, לעומת 6%-9% מהילודים שנחשפו לתרופות בתחילת ההיריון, או שלא נחשפו כלל לתרופות. יש לציין, כי לא פורסמו סיבוכים משמעותיים או מקרי מוות כתוצאה מתסמונת זו, ולכן במקרים רבים ההחלטה הרפואית תהיה להמשיך את הטיפול, למרות החשש מהתסמונת.

כיצד מטפלים בתסמונת?
כיום, הטיפול בתסמונת הינו השגחה בלבד לאחר הלידה, וסיוע נשימתי בעת הצורך. ההשגחה נעשית בדרך כלל במחלקות לטיפול נמרץ ילודים, תוך שלילת גורמים נוספים העשויים לגרום לתמונה קלינית דומה, כגון מזהמים או רעלנים אחרים.

הנקה עם תרופות נוגדות דכאון
תרופות מקבוצת ה-SSRI, מופרשות בחלב האם, אך חלקן מופרשות במינונים כה זעירים, עד כדי כך שלא ניתן אפילו לאתרן בבדיקות מעבדה מקובלות. ניתן לנסות ולתזמן זמני הנקה, בהתאם למועד נטילת הטיפול התרופתי, כך שההנקה תתבצע בסמוך לנקודות השפל של רמת התרופה בחלב האם.

לסיכום
ההחלטה באשר לטיפול תרופתי בהריון ובסמוך ללידה, הינה החלטה מורכבת ומומלץ לתכננה בסיועו של הפסיכיאטר המטפל. תסמונת ה-NPA, למרות ביטויה הקליניים שעלולים להראות מרתיעים, הינה תופעה מוגבלת בזמן שאינה גורמת לתמותה או לסיבוכים ארוכי טווח, והטיפול בה בדרך כלל הינו באמצעות השגחה ומעקב בלבד.