הריון בסיכון גבוה

בכל הריון ייתכנו סיבוכים, חלקם מופיעים כבר בתחילת ההריון, וחלקם מתגלים רק לקראת סופו. חשוב לאבחן את הסיבוכים בזמן כדי למנוע או להקטין את הסכנות והנזקים לאם ולעובר.

לא הכל חלק

בזמן ההריון מתחוללים שינויים במערכות רבות בגוף היוצרים עומס על הגוף, לדוגמה: עלייה של 50% בנפח הדם, עלייה בתפוקת הלב ושינויים במערכת הנשימה, הכליות, המערכת האנדוקרינית, מערכת הקרישה ועוד. בדרך כלל, אין הגוף מתקשה להתמודד עם שינויים מסוג זה, אך נשים שמלכתחילה סובלות מאסתמה, סוכרת ומחלות לב עלולות להיקלע למצבים מסובכים יותר בזמן ההריון. גם אצל נשים בריאות לחלוטין מתפתחות לעתים בזמן ההריון מחלות יתר לחץ דם, רעלת הריון, סוכרת הריונית, דימומים ועוד.

רפואת הריון בסיכון גבוה

רפואת הריון בסיכון גבוה היא רפואת האם והעובר, כלומר טיפול בשני המטופלים יחדיו ובבעיות המתעוררות אצל כל אחד מהם. הריון בסיכון גבוה הוא הריון שבו, בשל מצב אימהי או עוברי, דרושים השגחה וטיפול מעל המקובל בהריון רגיל על ידי רופאים מומחים בתחום זה.
מצב אימהי של הריון בסיכון גבוה הוא כל מחלה אימהית טרם ההריון, שעלולה להשפיע על מהלכו, כגון מחלות לב, מחלות דרכי הנשימה ודרכי העיכול, סוכרת, יתר לחץ דם ועוד. לעתים חשוב גם הסיפור המשפחתי; אישה הרה, שהוריה חולים בסוכרת או סובלים מקרישיות יתר, מחייבת תשומת לב רבה יותר, אך עדיין אינה עונה בהכרח על הקריטריון של הריון בסיכון גבוה. לעומת זאת ישנם מצבים המתגלים בגוף האם במהלך ההריון, ומעמידים אותו בסיכון גבוה, למשל: דימומים בהריון בשל שליית פתח, היפרדות שליה, סוכרת בהריון, לחץ דם בהריון, ירידת מים, טיפול בהריונות עודפים, חבלות בהריון ועוד.

לגבי המטופל השני, העובר, כל הבעיה הקשורה בו מכניסה אף היא את ההריון לקטגוריה של הריון בסיכון גבוה. למשל: הריונות עם ריבוי או מיעוט מי שפיר, מומים עובריים, האטת צמיחה תוך רחמית, טיפול בעוברים עם מחלת RH, מיימת עוברית, מומים מולדים ועוד. קריטריון נוסף להריון בסיכון גבוה, הוא כל הריון שהגיע לאחר הריון שהסתיים בצורה לא שגרתית בגלל בעיה אימהית או עוברית.

סיבוכים שכיחים

• לידה מוקדמת - סיבוך שכיח המתרחש בכ- 7-11 אחוזים מכלל ההריונות. נשים בשבועות 24-34 להריונן הנמצאות בתהליך של צירים ופתיחה מטופלות בתרופות לעצירת לידה מוקדמת. אחד המאמרים החשובים ביותר לגבי הטיפול ב"אדלט" (תרופה לעצירת לידה מוקדמת), המקובל כיום בעולם כולו, יצא מהיחידה להריון בסיכון גבוה ב"ליס", והוא אף היחידי בעולם הדן גם בלידות תאומים.
• שיעור ההצלחה בעצירת לידה מוקדמת גבוה, והנשים מטופלות גם בתכשירים להבשלת ריאות העובר, להקטנת סיבוכי הפגות במידה ותתרחש בכל זאת לידה מוקדמת. לאחר עצירת הלידה שוכבת האישה במחלקה להריון בסיכון גבוה, ובהמשך, על פי שיקול דעת של הצוות, משוחררת לשמירת הריון תחת המעקב של מרפאתנו ומעקב הרופא המטפל בקהילה.
• רעלת הריון - מחלה המופיעה בכ- 5% מכלל הנשים ההרות, ונחשבת לגורם התמותה הראשון בעולם של אמהות. למרות עשרות שנות מחקר ברחבי העולם לא ברור עד היום כיצד גורם ההריון להופעת הרעלת, ידוע רק שמדובר בתגובת הגוף של נשים מסוימות לנוכחות השליה. המחלה מתפתחת לאחר השבוע ה-20 להריון, בדרך כלל לקראת סוף הטרימסטר השלישי, אם כי בצורות החמורות יכולה להופיע גם בשבועות 24-30. המחלה מאופיינת ביתר לחץ דם, בהימצאות חלבון בשתן, ולעתים בצורתה החמורה יותר, גם בהפרעה בתפקודי הכבד, בירידה בטסיות, במיעוט שתן ובכאבים ברום הבטן. הפיתרון הוא סיום ההריון, כלומר יילוד. כאשר קיים חשש שהעובר עדיין לא בשל, הנטייה היא לדחות את הלידה, אולם במצבים חמורים מאוד אין ברירה אלא לסיים את ההריון מוקדם יותר, מתוך דאגה לבריאות האם והעובר. כאשר העובר לא הגיע לבשלות, פועלת היחידה להריון בסיכון גבוה לפי הסטנדרטים המקובלים בעולם כיחידה לטיפול נמרץ, הכוללת השגחה אינטנסיבית. ההשגחה נועדה לנסות ולהאריך את ההריון בימים ואפילו בשבועות כדי לתת סיכוי טוב יותר לעובר. כך למשל, הארכת ההריון משבוע 26 לשבוע 28 היא קריטית וחשובה. לאחר הלידה חל בדרך כלל שיפור מהיר במצב האישה, אף על פי שלעתים המחלה יכולה להחמיר באופן זמני.
• סוכרת הריון - סוכרת המתגלה לראשונה בזמן ההריון. הסוכרת באופן כללי היא מצב של אי-סבילות לפחמימות, והריון הוא מצב המעודד אי-סבילות כזו. סוכרת הריונית מופיעה אצל 3-5 אחוזים מכלל הנשים ההרות, והיא מחייבת טיפול ומעקב מתאים. עד גילוי האינסולין בשנת 1921, הרו ספונטנית רק מעטות מהנשים חולות הסוכרת, וכשהרו רק מעטות מהן סיימו את ההריון בהצלחה. מחלה זו עלולה לגרום לסיבוכים אימהיים ועובריים בשכיחות גבוהה יותר מהמקובל בהריונות רגילים. סיבוכים אימהיים שכיחים הם אירועי היפר או היפוגליקמיה, רעלת הריון, ריבוי מי שפיר, זיהומים חוזרים בדרכי השתן ולידות טראומתיות. בין הסיבוכים העובריים יש להזכיר מומים קשים, עוברים גדולים, האטה בבשלות הריאתית ועוד. איזון טוב של הסוכרת, דיאטה ואינסולין, מעקב הריון בסיכון גבוה וניטור אינטנסיבי של העובר והאם עשויים להפחית את הסיבוכים עד לרמה של הריון תקין כמעט.
  
  הסיבות לאשפוז במחלקה
• סיבות אשפוז מיילדותיות: כ-20% מכלל האשפוזים הם של נשים הרות עם חשש ללידה מוקדמת. סיבות אחרות לאשפוז הן דימומים בהריון (כדוגמת שליית פתח או היפרדות שליה), מחלות יתר לחץ דם (כדוגמת רעלת הריון ויתר לחץ דם כרוני), האטת צמיחה תוך רחמית, טיפול ואיזון סוכרת בהריון, ירידת מים, טיפול בהריונות עודפים, מיעוט מי שפיר, חבלות בהריון, טיפול בעוברים עם מחלת HR, מיימת עוברית, מומים מולדים ועוד.
• בין הסיבות הלא מיילדותיות לאשפוז: מחלות אימהיות בהריון (כדוגמת מחלות כליה, אסתמה ודלקות ריאה), מחלות דרכי העיכול, אנמיה טרומבוציטופניה, תסחיפים, מחלות לב (כגון בעיות מסתמיות), מחלות נוירולוגיות (כגון אפילפסיה), מחלות רקמת חיבור (כגון לופוס), מחלות זיהומיות ועוד.

שיתוף פעולה עם מחלקות אחרות

הטיפול והמעקב בהריונות בסיכון גבוה הוא אינטנסיבי ומותאם לסוג הבעיה. נשים עם מחלת לחץ דם או סוכרת, למשל, יעברו ניטורים עובריים שבועיים של העובר בטרימסטר השלישי. נשים עם חשד להאטת צמיחה תוך רחמית יעברו אולטרה-סאונד ומדידות זרימת דם בחבל הטבור מדי כמה שבועות.

כשקיימת בעיה המסכנת את שלום האם או העובר, נהוג לאשפז את האישה ביחידה לאשפוז טרום לידתי. למשל: אישה הסובלת מרעלת הריון מתקבלת להערכה, ובמידת הצורך נעשים הטיפול וההחלטה ליילד ביחידה. במקרה של צירים מוקדמים, נהוג לאשפז את האישה עד חלוף הצירים.

נשים שמשתחררות מאשפוז מופנות למעקב אמבולטורי במרפאה להריון בסיכון גבוה בבית החולים, או באחת מקופות החולים, בהתאם לצורך. מערך ההריון בסיכון גבוה כולל את יחידת האשפוז והמרפאות. מערך זה מקיים שיתוף פעולה הדוק עם חדר הלידה, המיון המיילדותי, מכון האולטרה-סאונד, המכון הגנטי ומחלקת פגים וילודים.