דלקות חוזרות בדרכי השתן

גורמי סיכון

פקטורים ביולוגיים- בנשים הסובלות מדלקות שתן חוזרות קיים איכלוס בנרתיק של חיידקים היכולים לגרום לדלקת בדרכי השתן כמו E. Coli.
נטייה גנטית - קיום או אי קיום של קולטנים מסוימים בנרתיק ובדרכי השתן מעלה את הסיכוי לדלקת.
ורמים התנהגותיים - שימוש בקוטל זרע, פרטנר חדש ליחסי מין, ריבוי פרטנרים, דלקות שתן לפני גיל 15.
גורמים אנטומיים - כל הנראה מרחק קצר יותר בין פתח השופכה לפי הטבעת מעלה את הסיכון לדלקת בדרכי שתן.
אין קשר בין מועד מתן השתן לאחר קיום יחסי מין (מיד אחרי או המתנה) לבין הסיכוי להתפתחות דלקת בדרכי השתן.

טיפול

אנטיביוטיקה מניעתית - הוכחה כיעילה ביותר ומומלצת בנשים אשר חוו שני אירועים במשך חצי שנה או שלושה אירועים במשך שנה.
הימנעות משימוש בקוטלי זרע
מיץ אוכמניות לא הוכח כמוריד סיכון לדלקות בדרכי השתן, אם בחרת לנסות שיטה זו קחי בחשבון כי מדובר במיץ עשיר בקלוריות וסוכר.
נטילת האנטיביוטיקה צריכה להתקיים מיד לאחר קיום יחסים - מדובר במנה יחידה של אנטיביוטיקה לאחר היחסים. לרוב ההמלצה היא על מקרודנטין במינון של 50-100 מ"ג או ציפרוגיס במינון 125 מ"ג ולעיתים צפורל/קפלקס/ צפוויט 250 מ"ג.
טיפול מתמשך - אין הבדל משמעותי ביעילות מאשר נטילה לאחר יחסים אך קיימת עלייה בתופעות לוואי כמו פטרת נרתיקית ותופעות של מערכת העיכול. הטיפול לרוב נמשך לפחות 6 חודשים.
טיפול עצמי - המתנה לסימפטומים של דלקת בדרכי השתן ואז ליטול טיפול בעצמך. יעיל כטיפול אך כמובן כרוך בהיווצרות דלקת בדרכי השתן ולא במניעה שלה.
עמידות לאנטיביוטיקה - בעיה שנפוצה יותר בנטילה ממושכת או קבועה של אנטיביוטיקה. הופעת זן של החיידק שכבר אינו רגיש לאנטיביוטיקה.
תופעות לוואי של מקרודנטין - נדירות אך חשוב לדעת עליהן. מופיעות רק בשימוש ממושך. שינויים ריאתיים, דלקת בכבד והפרעות נוירולוגיות.
פרוביוטיקה - קיימות עדויות כי תתכן תועלת בנטילת פרוביוטיקה המכילה לקטובצילוס למניעת זיהומים חוזרים בדרכי שתן.

כיצד נדע אם נדרש בירור אורו-גינקולוגי?

רק במקרה שעולה חשד לבעיה אנטומית או אחרת, ולא כדרך קבע.