טיפולים במסגרת היחידה לפוריות ובנק הזרע

הסיכוי להרות תלוי בגורמים רבים, העקרים שבהם: גיל האישה, גורם האי פריון ומשכו. הסיכוי להרות גבוהים בגילאים הצעירים, ועד גיל 35, עומדים על כ-15% לחודש טיפול. הסיכוי יורד אח"כ לכ- 10% עד גיל 40, ולאחוזים ספורים לחודש אח"כ. תוצאות אלו רלונטיות לנשים ללא בעיה במערכת הגינקולוגית, המבייצות באופן סדיר. גם אם הסיכוי בהפריית מבחנה גבוה במספר אחוזים לחודש לכל קבוצת גיל, הרי שהטיפול מורכב יותר, דורש מינונים גבוהים יותר של תרופות,כרוך לעיתים בתופעות לוואי וטומן בחובו סיכונים גדולים יותר שהרי מדובר בפעולה חודרנית המבוצעת תחת הרדמה כללית.

פעולת ההזרעה הנה פעולה פשוטה, הדומה במהותה לבדיקה גינקולוגית לצורך לקיחת משטח PAP מצואר הרחם. מעבר להיותה בדיקה "לא נוחה", הפעולה יכולה לעתים להיות מלווה בהתכוצויות קלות של שריר הרחם (בדומה לכאבי מחזור), הכתמה דמית קלה, והפרשה רבה יותר מהרגיל.

היות ומועד ההזרעה אמור להיות מתואם למועד הביוץ ( "חלון" של 24 שעות). יש לאתר את מועד הביוץ במחזור טיפול נתון. הדבר מתבצע בעזרת שימוש בטכנולוגיות המספקות רמזים לביוץ. שימוש באולטראסאונד לזיהוי זקיקים בשחלה ומעקב אחר גודלם. במקביל מבוצעות בדיקות דם לרמות אסטרוגן ופרוגסטרון. כל הבדיקות מבוצעות עפ"י תאריכים המתאימים למחזור האשה. שילוב של כל התוצאות מסייע באיתור מועד הביוץ והטיפול. כאשר המעקב מבוצע במחזור טבעי (ללא שימוש בתרופות), ניתן להסתייע בערכות לאיתור הביוץ שנחשבות לאמינות מאד.

כאשר מדובר בבני זוג הפונים לטיפולי הזרעה, אין כל מניעה מקיום יחסים במהלך החודש. אם כי ויתכן שתקבלו הוראה להמנע מיחסים כיומיים לפני מועד הביוץ המשוער. כאשר מדובר באשה המשתמשת בתרומת זרע, אין לכאורה כל מניעה מקיום יחסים, למעט העובדה שקיום יחסים עם גבר פורה במועדים הקרובים לעת הביוץ עלול ליצור מצב של חוסר בהירות לגבי זהות האב.

מקובל לבצע את הטיפול בחלון הזמן שבין 24-36 שעות ממועד הביוץ המשוער (על פי מעקב זקיקים ו/או על פי מועד הזרקת האוביטרל)

מקובל להתחיל בטיפולים ללא שימוש בתרופות מגרות ביוץ, על סמך קיומם של ביוצים ספונטניים. במידה ולא מושג הריון לאחר תקופה של נסיונות, מקובל להמליץ על שילוב שימוש בתרופות לגירוי עודף ביוץ. הרעיון העומד בבסיס ההמלצה, הינו ליצור עודף ביציות המגדיל את הסיכוי למפגש זרעון – ביצית, ולכן להשגת הריון. גם בטיפולים אלו קיים מדרג. בדרך כלל, מתחילים טיפול בכדורים (איקאקלומין), בהם קל יותר להשתמש. אם לא מושג הריון, עוברים לטיפולים בזריקות. משטר טיפול זה משתנה על פי גיל המטופלת ובהתחשב ברצונה.

הריון המושג בטיפולי הזרעה הינו ככל הריון רגיל אחר. הסיכון לבריאות הילוד, זהה לסיכון באוכלוסיה הרגילה בקבוצת הגיל הדומה. עצם ביצוע ההזרעה אינו מעלה את הסכנה.

שאלה זאת חוזרת פעמים רבות, וזוכה לתהודה רבה באמצעי התקשורת השונים. עפ"י מרבית המחקרים שהתפרסמו בספרות המקצועית, לא נמצא קשר ישיר בין תרופות הפריון השונות בהן אנו משתמשים, לבין התפתחות מחלת סרטן (שד, שחלה, מערכת עיכול, או מלנומה). אם כי, היו מספר מחקרים שהצביעו על קיום קשר כזה. העניין כולו נמצא כל העת תחת מחקר וביקורת, ואין דרך לשלול באופן ודאי הוכחה עתידית של קיום קשר כזה. 
חלק מהמחקרים הצביעו על קשר בין אי פריון לסיבותיו, ו/או דחיית גיל לידה ראשונה, כגורם לעליה שנצפתה בהיארעות מחלות סרטניות, אך לא לתרופות עצמן.

בתהליך ההקפאה וההפשרה של הזרע מקצת מהזרעונים "הולכים לאיבוד". במידה ואיכות הזרעונים טרם הטיפול היא מצוינת (כמו בתרומת זרע) - תיוותר לאחר ההפשרה מנה טובה דיה על מנת להשיג הריון. בכל מקרה, מנת זרע מהקפאה תבדק בטרם ייעשה בה שימוש ורק בתנאי שהיא עונה לקריטריוני הסף שנקבעו, ייעשה בה שימוש. לפיכך, באם יש ירידה קלה בסיכוי להרות בזרע קפוא לעומת זרע טרי, הרי שהירידה הנה מינימלית.
אין כל דיווחים בספרות המקשרים בין שימוש בזרע קפוא, לבין עליה בסיכון לבריאות הילוד.

מרפאות ביה"ח אינן עובדות בשבת. טיפולים מבוצעים גם בימי שישי. במידה ועולה הספק לגבי ביוץ ביום שבת, מבוצע טיפול ביום שישי, ובמידת הצורך טיפול נוסף גם ביום ראשון. חשוב להבין, שזרע שורד באברי האישה עד 72 שעות, ועל כן טיפול שייעשה ביום שישי יש בו כדי לאפשר השגת הפריה גם לביצית שהשתחררה ביום שבת.