כיב קיבה ותרסריון

מהות המחלה
במהלך עיכול תקין עובר המזון מן הפה, דרך הוושט אל תוך הקיבה. הקיבה מייצרת חומצת מימן-כלורית וכן אנזים בשם 'פפסין' שנועדו לעכל את המזון. מן הקיבה עובר המזון אל החלק העליון של המעי הדק, המכונה 'תריסריון', שם נמשכים תהליכי העיכול וספיגת חומרי המזון.
כיב הוא פצע או נגע הנוצר בדופן הקיבה או התריסריון, שם נמצאים חומצה ופפסין. הכיבים מתחלקים לשני סוגים: כיבי קיבה וכיבי תריסריון. לעתים מכנים את שני הסוגים בכינוי הכולל 'כיבי עיכול' או 'כיבים פפטיים'.

שכיחות המחלה גבוהה: כ- 20 מיליון אמריקנים מפתחים לפחות כיב אחד במשך חייהם כאשר ובכל שנה מאובחנים 4 מיליון מקרים חדשים. כיבים עלולים להתפתח בכל גיל, אולם הם נדירים למדי בקרב בני נוער וילדים.

כיבי תריסריון שכיחים יותר אצל גברים ולרב מאובחנים לראשונה בטווח הגילאים 50-30. כיבי קיבה שכיחים יותר אצל נשים ולרב מאבחנים לראשונה אחרי גיל 60.

הגורם למחלה
מחקרים רבים מעידים על נוכחות זיהום בקטריאלי, הנגרם על-ידי חיידק המכונה הליקובקטר פילורי (Helicobacter Pylori) כגורם למחלה. סגנון חיים הכולל עישון, צריכת אלכהול וקפאין וכן חוסר תפקוד יעיל של הקיבה עם חומרי חומצת מימן-כלורית ואנזים פפסין, תורמים להופעת המחלה.

בארצות הברית נמצאו למחלה אפיונים דמוגרפיים: שעור ההדבקות בהליקובקטר פילורי משתנה בין קבוצות גיל שונות, קבוצות אתניות ומעמד סוציואקונומי. החיידק שכיח יותר אצל אנשים מבוגרים יותר, אצל שחורים אמריקניים ממוצא אפריקני והיספנים ובקבוצות המעמד הסוציואקונומי הנמוך. בכל מקרה, נראה כי החיידק מתפשט במקרים שבהן צואה נגועה באה במגע עם הידיים, עם מזון או עם מים.

ההליקובקטר פילורי הוא חיידק בעל צורה ספירלית הנמצא בקיבה. ברב המקרים נוכחות החיידק אינה גורמת לכל בעיה, אולם אצל חלק מבני האדם נוכחותו עשויה לגרום לדלקות וכיבים. צורת החיידק ואופן תנועתו מאפשרות לו לחדור את השכבה הרירית המגנה על דופן הקיבה ולהפכה לפגיעה להשפעת חומצות ואנזימים. החיידק עלול אף להיצמד אל תאי הקיבה, ובאופן זה להחליש עוד יותר את מנגנון ההגנה של הקיבה ולגרום לדלקת מקומית. בנוסף, מסיבות שאינן מובנות לחלוטין מסוגל החיידק גם לגרום לקיבה לייצר חומצה נוספת. עודף חומציות זו עשויה לגרום לדלקת בחלק העליון של התרסריון.

כמה שבועות לאחר ההידבקות בהליקובקטר פילורי מפתחים מרבית האנשים דלקת בדופן הקיבה, אולם במרבית המקרים לא יופיעו כל בעיות או תסמינים בעקבות הזיהום. יתכן וההסבר להופעת תסמיני מחלה רק אצל חלק מהאוכלוסיה טמון בהבדלי תורשה ותנאים סביבתיים.

תסמיני המחלה
התסמינים הנפוצים ביותר הם כאב צורב בחלל הבטן, בין עצם החזה לטבור. לעתים קרובות מופיע הכאב בין הארוחות או בשעות הבוקר המוקדמות. הכאב עלול להימשך בין מספר דקות למספר שעות, וניתן להקל על הכאב באמצעות אכילה או נטילת סותרי חומצה.
במקרים נדירים יותר כוללים התסמינים בחילות, הקאות, ירידה בתיאבון וירידה במשקל. ייתכן דימום מהכיב בקיבה או בתריסריון. לעתים החולה אינו מודע לכיב המדמם בשל אובדן דם איטי ללא עקבות בצואה. חולים אלה עלולים לחוש עייפות וחולשה. במקרי דימום מוגבר ימצאו עקבות בדם בקיא או בצואה.

הבדיקה לאבחון המחלה
אבחון כיבים ניתן להעשות בעזרת: בדיקות אנדוסקופיות, צילומי רנטגן, וכן בדיקות ספציפיות לאיתור הליקובקטר פילורי.
אחרי אבחון כיב, יבקש הרופא לאשר או לשלולו נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי. הכחדת החיידק עשויה לרפא את מחלת הכיב. בדיקת נוכחות החיידק יכולה להתבצע בעזרת בדיקות דם, בדיקות נשימה ונטילת דגימות רקמה מן הקיבה.

הטיפול במחלה
קיימים מספר סוגי תרופות לטיפול בכיב קיבה ותריסריון, כולל סותרי חומצה חסמי H2, מעכבי משאבת מימן אשלגן ותרופות המגנות על שכבת הרירית. במקרה של זיהום בהליקובקטר פילורי, משתמשים בתרופות אלה בשילוב עם אנטיביוטיקה.
כאשר אין תגובה לטיפול תרופתי או כאשר מתפתחים סיבוכים, יש צורך בהתערבות כירורגית. הניתוח נחשב לשיטה יעילה לריפוי הכיבים, למניעת הישנותם ולמניעת סיבוכים עתידיים, אולם לעתים הוא עלול לגרום למספר בעיות.
יש לציין, המחקרים מצביעים על כך שעישון מעכב את ריפוי הכיבים וקשור גם להישנותם. מסיבה על הסובלים מכיבים להימנע מעישון.