קוליטיס כיבית

מהות המחלה
קוליטיס כיבית (דלקת כיבית בכרכשת) הינה מחלה דלקתית המופיעה בציפוי הדופן הפנימית של המעי הגס והחלחולת. בדרך כלל, המחלה מתחילה בחלחולת ובחלק התחתון של המעי (הפרשדון), ומתפשטת כלפי מעלה אל עבר המעי הגס כולו. רק לעתים נדירות פוגעת דלקת זו במעי הדק, למעט בחלקו התחתון (המעי העקום, או האילאום).

דלקת זו גורמת למעי הגס להתרוקן לעתים תכופות, מצב הגורם בסופו של דבר לשלשול. ככול שתאים נוספים בדופן המעי הגס מתים ונושרים, נוצרים כיבים (פצעים פתוחים קטנים) המייצרים מוגלה, ריר ודימומים.
דלקת כיבית בכרכשת שכיחה אצל בוגרים צעירים בגילאי 15-40 (אף-על-פי שהיא מתפתחת לעתים גם אצל צעירים יותר או מבוגרים יותר) תוקפת גברים ונשים במידה שווה.

הגורם למחלה
הגורם לדלקת כיבית בכרכשת אינו ידוע. אולם, ההשערה המקובלת ביותר היא כי ישנו גורם חיצוני כלשהו, נגיף או חיידק, המשפיע על המערכת החיסונית של הגוף וגורם לה לעורר תגובה דלקתית בדופן המעי. כמו כן, כיום יש עדויות להשפעת המרכיב הגנטי על הופעת המחלה.
אף-על-פי שישנן עדויות רבות לכך שאנשים הסובלים מדלקת כיבית בכרכשת סובלים גם מהפרעות במערכת החיסונית, לא ברור אם הפרעות אלה הן הגורם לדלקת או שהן נגזרות ממנה.,

תסמיני המחלה
התסמינים הנפוצים ביותר של דלקת כיבית בכרכשת הנם כאב בחלל הבטן ושלשול דמי. כמו-כן עלולים להופיע תסמיני עייפות, ירידה במשקל, ירידה בתיאבון, דימום בחלחולת ואיבוד נוזלי גוף. (במקרים של דימום חמור עלול להיגרם חסר דם). לעתים מופיעים גם פצעים בעור, כאבי מפרקים, דלקות עיניים או הפרעות בכבד. איש אינו יודע בוודאות מה הקשר בין הדלקת להפרעות מחוץ למערכת העיכול, אולם המדענים סבורים כי סיבוכים אלה נובעים מן הפגיעה במערכת החיסונית של הגוף. הפרעות נלוות אלה הן בדרך כלל קלות ונעלמות עם תחילת הטיפול.

המחלה מאופיינת בתקופות פעילות ובתקופות לא פעילות. ייתכנו תקופות הפוגה, הנמשכות חודשים ואף שנים, אולם במרבית המקרים יחזרו התסמינים. דפוס לא קבוע זה של המחלה מקשה לעתים על הערכת הטיפול.

הבדיקה לאבחון המחלה
כאשר מופיעים תסמינים העלולים לרמז על דלקת כיבית בכרכשת, יבדוק הרופא את החלחולת ואת המעי הגס באמצעות בדיקה אנדוסקופית במהלכה ניתן, במקרה הצורך, ליטול גם דגימת רקמה (ביופסיה) מדופן המעי הגס לשם בדיקה במעבדה. כמו-כן ייתכן שיבוצעו חוקן בריום וצילום רנטגן של המעי הגס כדי לעמוד על טיב המחלה והיקפה.
הרופא יערוך בדיקה גופנית מקפת, כולל בדיקות דם, כדי לשלול חסר דם וכדי לבדוק את ספירת כדוריות דם לבנות (ספירה גבוהה מעידה על קיומה של דלקת). באמצעות בדיקת צואה ניתן להעריך את מקור התסמינים ולודא שאלו לא נגרמו בשל זיהום.

הטיפול במחלה
ניתן לטפל במחלה בתרופות שונות ובתצורות שונות (טבליות, פתילות וחוקן) בהתאם לדרגת וחומרת המחלה. במקרים של סיבוכים, ניתוח עלול להיות הכרחי.

עקב הדימום החזק, התנקבות המעי, הסיכון ללקות בסרטן, ותופעות לוואי של הסטרואידים (או של תרופות אחרות) המאיימות על בריאותו של המטופל, יזדקקו כ-20% מהחולים לעבור ניתוח לכריתת המעי הגס.

מרבית החולים בדלקת כיבית בכרכשת לא יזדקקו לניתוח. אם בכל-זאת מתעורר הצורך בניתוח, חשוב לזכור כי הניתוח מרפא לחלוטין את הדלקת, ומרבית המטופלים יכולים להמשיך בחיים פעילים ונורמליים.

קיימים מספר ניתוחים שונים לטיפול בדלקת כיבית בכרכשת. כל ניתוח מאופיין ביתרונות וחסרונות ומידת התאמתו למטופל תלויה בהעדפותיו ובאפניוני מחלתו.

הניתוח הנפוץ ביותר הוא ניתוח כריתת החלחולת והכרכשת, כלומר, הסרת המעי הגס בשלמותו, ופיום המעי העקום. במהלך הניתוח פותחים פתח (המכונה גם 'סטומה') בדופן חלל הבטן ומוציאים את קצה המעי העקום אל פני שטח העור כדי לאפשר ניקוז הפרשות.

קוטר הפתח הוא כ- 2 ס'מ ובדר'כ נקבע בפינה הימנית התחתונה של הבטן, בגובה החגורה. אל הפתח מצמידים שקית לאגירת ההפרשות, והמטופל צריך לרוקן את השקית לעתים מזומנות.

ניתוח אחר הוא כריתת החלחולת והכרכשת עם כיס מחוץ למעי העקום, בתוך חלל הבטן התחתונה (Continent Ilestomy). החולה יוכל לרוקן את הכיס על-ידי החדרת צינור דרך פתח מיוחד ואטום בצד הגוף. שסתום טבעי מעין זה מאפשר למנוע את הצורך בשקית הפרשות חיצונית. אולם, גם במקרה זה יהיה על המטופל להשתמש בשקית חיצונית, לפחות במשך החודשים הראשונים אחרי הניתוח.

לעתים ניתן לבצע ניתוח שבו אין צורך גם ביצירת כיס פנימי. בניתוח זה מסירים את חלקי המעי הגס הפגועים, מבלי להסיר את שרירי החלחולת החיצוניים. המנתח מחבר את המעי העקום אל פי הטבעת ויוצר כיס, או מאגר, שבו נאגרת הפסולת (Ileoanal Anastomosis).

המטופל יוכל להפריש צואה דרך פי הטבעת באופן רגיל, אם כי פעולות התרוקנות המעיים עלולות להיות תכופות יותר מן הרגיל, והיציאות תהיינה נוזליות יותר.

הבחירה בסוג הניתוח תלויה בצרכיו של כל מטופל, בציפיותיו ובסגנון חייו. בטרם קבלת ההחלטה על סוג הניתוח, ממולץ לקבל מידע רב ומפורט מהרופא ומאחיות המטפלות בחולים העוברים ניתוחים שונים במעי הגס, ממטופלים אחרים ומקריאת ספרות בנושא.

מטופלים רבים סבורים שדיאטה יכולה להקל את תסמיני המחלה. מאחר שטיפול המסייע לחולה מסוים עלול שלא לסייע לחולה אחר אין המלצה לתזונה מסויימת.
יש להתאים את הטיפול התזונתי באופן אישי לכל מטופל ומטופל.