לימפומה של העור

מהי לימפומה של העור?

לימפומת עור של תאי T היא סוג של סרטן (Mycosis Fungoides), המתבטא בגדילה לא מבוקרת של תאי דם לבנים מסוג T בעור. ככלל, הגורמים למחלה עדיין לא ידועים. המחלה שכיחה יותר בגברים, והיא מאובחנת בדרך כלל בגילאים 40-60, אך יכולה להופיע בכל גיל, כולל בילדים.

מהם תסמיני לימפומה של העור?

המחלה מאופיינת בשני שלבים עיקריים:

1. הופעת כתמים שטוחים, לרוב בצבע אדמדם, על פני העור. אלה יכולים להיראות בתחילה כמו פטרת, פסוריאזיס, או אקזמה. מידת מעורבות שטח הגוף משתנה בין חולה לחולה, ונעה בין נגעים בודדים ועד נגעים מפושטים. לרוב, שכיח למצוא את הנגעים באזורים שאינם חשופים לשמש, אולם תיתכן מעורבות בכל אזור של הגוף.
2. הנגעים העוריים הופכים למורמים יותר. השלבים המתקדמים של המחלה, יכולים להתבטא בהופעת גושים בולטים על פני העור, העלולים להתפתח לכיב ולהזדהם, וכן בהופעת תפרחת אדומה המערבת חלקים נרחבים מהגוף. בשלבים המתקדמים, הנגעים המפושטים מלווים לרוב בגרד קשה, בכאבים ובפגיעה בגמישות העור - תסמינים הגורמים לפגיעה משמעותית באיכות החיים של החולים. 

התפתחות המחלה היא לרוב איטית, ורק במיעוט החולים היא מתקדמת לשלבים המאוחרים. בשלבים המתקדמים, גדלים הסיכויים להתפשטות המחלה אל מחוץ לעור ולמעורבות בלוטות הלימפה, הדם ואיברים פנימיים אחרים.

כיצד מאבחנים לימפומה של העור?

האבחנה של לימפומת עור אינה קלה. למרות שהמחלה נדירה יחסית, ההערכה היא שבישראל ישנם מאות חולים, אך כיוון שאין מודעות רבה למחלה, ובשל העובדה שבשלב הראשון הנגעים בעור מחקים לעיתים קרובות מחלות עור אחרות, עלולים לחלוף חודשים, ואף שנים, עד לאבחנה ותחילת הטיפול. אבחון המחלה נעשה על ידי בדיקה קלינית של העור ובדיקת ביופסיה של העור מהנגעים החשודים. בנוסף, יש לבצע בדיקות דם ובדיקות הדמיה שונות, על מנת לקבוע את השלב המדויק של המחלה ואם יש מעורבות של איברים נוספים מלבד העור.

טיפול בלימפומת עור

כדי להאט את קצה התקדמות המחלה ולשפר את איכות החיים, קיימת חשיבות לטיפול מוקדם. זאת ועוד, שעורי ההישרדות בשלבים המוקדמים של המחלה הם גבוהים, ואילו בשלבים המתקדמים ישנה ירידה ניכרת באחוזי ההישרדות. קיימים טיפולים שונים ללימפומת העור, כאשר יש להתאים את הטיפול לכל חולה בהתאם לגודל שטח העור המעורב ולשלב המחלה. כיוון שאין תרופה המרפאת את המחלה לחלוטין, מטרת הטיפולים היא להוריד את עומס המחלה ולעכב את התקדמותה. קיימים הן טיפולים חיצוניים המכוונים לעור, והן טיפולים סיסטמיים. לעיתים, משלבים מספר טיפולים יחד.

דוגמאות לטיפולים מקובלים שכיחים הניתנים בשלבים מוקדמים של המחלה:

• פוטותרפיה – UVB: חשיפה של העור לקרני אור אולטרה-סגול מסוג B.
• PUVA: חשיפה של העור לקרני UVA, נעשית לאחר נטילת תרופה בשם פסורלן ההופכת את העור לרגיש לקרניים אלה ומגבירה את השפעתן על הנגעים.
• חרדל חנקני – תמיסת ג'ל המבוססת על חרדל חנקני (סוג של כימותרפיה), שיש למרוח על הנגעים פעם ביום. החרדל החנקני מונע את ההתפתחות והחלוקה של התאים הסרטניים. טיפול זה אושר לאחרונה בישראל.
• טיפולים נוספים שניתנים למחלה בכל שלביה, כוללים תרופות שהן נגזרות של ויטמין A (רטינואידים, הכוללים תרופות מוכרות כמו נאוטיגזון שניתן לפסוריאזיס, איזוטרטינואין שמוכר בשמות רואקוטן או קוריטן וניתן לאקנה ובקסרוטן), קרינת אלקטרונים (שניתן לכוונה כך שתחדור לעור בלבד ומטרתה להרוג תאים סרטניים ולהקטין גידולים), זריקות אינטפרון אלפא (שמשפיעת על מערכת החיסון) , פוטופרזיס (שניתן בעיקר בשלבים בהם יש מעורבות של הדם. בשיטה זו, חלק מהדם של החולה נלקח מהוריד, ותאי הדם הלבנים נחשפים לקרינה אולטרה סגולה ולאחר מכן מוחזרים באמצעות אינפוזיה לוריד של החולה), תרופות ביולוגיות חדשות (שמטרתן לאפשר לגנים של התא להתבטא באופן שעשוי לסייע להמתת תאים סרטניים), כימותרפיה, השתלת מח עצם ועוד.