גלעד, תתעורר!
"לא יודעת מאיפה זה הגיע. ראיתי שגלעד לא מגיב והתחלתי לעשות לו עיסויי חזה. לא רציתי שהוא ילך".
"איזה דבר מדהים זה להציל חיים. עכשיו כשאנחנו פה ואנחנו בסדר, אני מתחילה להבין את המשמעות של זה", כך מספרת ענת אסא, 54, מתל אביב שהיא ובנותיה הצילו את חייו של בעלה ואביהן. בפגישה עם ד"ר עידו אביבי, במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים איכילוב, הם סיפרו מה עבר עליהם במהלך השבוע שקדם לשיחה.
אז למה אתם פה?
ענת אסא: "בעלי גלעד, בן 54, התלונן בערב על כאבים בראש ובשכמות ואמר לי 'אני אקח ואבן ואלך לישון', לא יודעת למה הוא גם אמר לי 'רק תשגיחי שאני נושם בלילה'.
הלכתי לישון, ופתאום באחת בלילה שמעתי אותו נושם בכבדות. חשבתי בליבי שהוא בסיוט של חלום ואמרתי לו בעדינות, 'גלעד תתעורר אתה חולם', אבל הוא לא הגיב".
מתי הבנת שמשהו לא תקין?
"ברגע שראיתי שהוא לא מגיב ושהעיניים שלו פתוחות לרווחה הבנתי שמשהו לגמרי לא תקין".
מה עשית?
"קמתי אליו והתחלתי לעשות לו החייאה. צרחתי לבנות מהחדר שיבואו. עדי, בת 22 השתחררה לא מזמן מהצבא והיא יודעת לעשות החייאה, והילה, בת 16, שקמה מהצרחות וחשבה בכלל שיש אזעקה. אמרתי להן תתקשרו ל-102".
102?
"כן זה מה שעלה לי לראש. זה כמובן המספר של מכבי אש ואני מניחה שהם שהעבירו את השיחה למד"א. לא יודעת. הייתי מאוד נסערת".
איך ידעת מה לעשות?
"זה אינסטינקט שאני לא יודעת מאיפה הוא הגיע. לא יכולתי להתעלם מזה, לא יכולתי שהוא ילך. אחרי שהזעקנו עזרה המשכתי בעיסויים על בית החזה. במקביל הבנות השיגו את מד"א בשני קווים. בקו אחד אמרו לנו להמשיך לעשות עיסויים ובקו השני להוריד אותו על הרצפה. וכך יצא ששלושתנו מצאנו את עצמנו מרימות את גלעד לרצפה".
זה היה קשה?
"כן, כשלא משתפים פעולה זה ממש כבד לסחוב בנאדם. אני תפסתי לו את הראש, עדי תפסה צד אחד והילה את הרגליים. הנחנו אותו בעדינות על הרצפה. וככה כשאני צורחת עדי הבת שלי החליפה אותי בעיסויים והמשיכה לפמפם ולהחיות אותו".
ומה הלאה?
"גם השכן שהוא רופא בכיר הוזעק. בשלב הזה גלעד נהיה כחול והעיניים שלו התחילו להיעצם. לא ויתרנו והמשכנו בהחייאה עד שמד"א הגיעו עם מכשיר דפיברילטור תוך כעשר דקות מהקריאה. מד"א הזעיקו עוד צוות עד שהצליחו לייצב אותו ולהעלות אותו על אמבולנס וטסנו לאיכילוב. כשהגענו פרופ' קובי שחם כבר חיכה לנו עם המצנתר פרופ' ירון ארבל וכולם היו מוכנים לטפל בו. בשלוש לפנות בוקר פרופ' ארבל יצא אלינו ואמר לנו שהייתה חסימה של 100%, שהוא צונתר וניצל".
ד"ר עידו אביבי: "מה שמדהים הוא שלא משנה כמה צוותי מד"א היו מגיעים אלכם וכמה פרופסורים היו מחכים לכם בבית החולים, אם את והבנות שלך לא הייתן עושות את ההחייאה הטובה והיעילה שעשיתן בעשר דקות האלה - מהרגע שגלעד התחיל לחרחר ועד שהאמבולנס הגיע, הוא לא היה הולך היום הביתה. מהרגע שהוא התחיל לחרחר, הלב שלו הפסיק לעבוד והוא לא קיבל חמצן למוח. בזכות ההחייאה שביצעתם גלעד פה אתנו, הולך הביתה על שתי רגליים זה אומר שעשיתם עבודה נהדרת".
גלעד אסא: "לא ציפיתי שיהיה לי אירוע ללבי, אני מקדים את זמני בהרבה דברים. יש לי בעיות בעמוד השדרה ובעיות סוכר, אבל הדבר היחיד שחשבתי שבסדר אצלי זה הלב. אין לי בעיה לעשות הליכה של 10 ק"מ. אני לא מתנשף בכלל ולכן לא ציפיתי לזה לרגע. שהרגשתי את הכאבים בחגורת הכתפיים ובעורף ייחסתי את זה לכרית שהחלפתי. חשבתי ששיניתי מנח צוואר ובגלל זה הכאבים. אני יודע שהסימנים להתקף לב הם הזעה, כאב ביד ובחזה, אבל אצלי זה ממש לא היה ככה. חשבתי שאם אקח כדור ואבן זה ירגיע את השרירים ואז בתור בדיחה אמרתי לענת, 'רק תראי שאני נושם', אז הבדיחה הצליחה".