טיפול בשיתוק מוחין ומחלות עצב שריר בילדים

 

​השירות מרכז את הטיפול האורתופדי בילדים הלוקים בשיתוק מוחין (Cerebral Palsy (CP ומחלות עצב-שריר (נוירומוסקולאריות) אחרות. 

השירות כולל:

מהו שיתוק מוחין?

שיתוק מוחין הוא שם כללי לתוצאותיו של פגם או נזק בחלקי המוח השולטים על השרירים ופעולתם. כתוצאה מכך, ייתכנו דרגות שונות של הפרעות בתנועה וביכולת התפקוד של הילד. הפגיעה עלולה להתרחש במהלך ההריון, במהלך הלידה, או בתקופה שלאחר הלידה. הפגם המוחי במצב של שיתוק מוחין הינו קבוע, ואינו משתנה במהלך החיים.


שיתוק מוחין מהווה את הגורם העיקרי לנכות בילדים, ושכיחות היא כ-1 לכל 400 לידות חי. למעשה, בסוגים מסויימים של שיתוק מוחין, חלה לאחרונה עליה בשכיחות, כנראה עקב השיפור בהישרדותם של פגים הנולדים במשקלים נמוכים מאוד.


במהלך ההריון, המוח המתפתח חשוף לפגיעות שונות, כאשר העיקריות הן:

  • זיהומים, כדוגמת אדמת או חצבת
  • נזק עקב מחסור בחמצן או ירידה ברמות הסוכר ודימום תוך מוחי.
  • צהבת קשה, כזו הקשורה לאי התאמה בסוגי דם בין האם לילוד, מהווה סיבה נוספת לפגיעה מוחית.

גם לאחר הלידה, פגיעה מוחית תתכן מסיבות אלו, ושכיחותה גבוהה יותר בפגים. במקרים רבים, הסיבה לפגיעה אינה ידועה.

סוגי שיתוק מוחין

ישנם שלושה סוגים עיקריים של שיתוק מוחין, המסווגים לפי צורת ההפרעה בתנועה: ספסטי, אתטוזיס ואטקסיה.

1. שיתוק מוחין ספסטי (SPASTIC) הוא מצב בו השרירים נעשים מכווצים מאוד ותנועתם נוקשה. סוג זה של שיתוק מוחין, נובע מפגיעה בחלק מקליפת המוח האחראי על התנועות הרצוניות. זו צורת הביטוי הנפוצה ביותר של המחלה, והיא מחולקת לשלוש צורות עיקריות:

  • המיפלגיה ספסטית (Spastic Hemiplegia): צורה שכיחה בה ישנה פגיעה בצד אחד של הגוף, עם מעורבות של יד ורגל. לילדים אלה יש יכולת ללכת ולהיות עצמאיים בתפקודם, אך הרוב יפתחו צליעה ויגלו קושי יחסי בשימוש ביד הפגועה, ביחסית ליד שבצד השני.
  • דיפלגיה ספסטית (Spastic Diplegia): צורה זו מערבת את שני צדי הגוף, כאשר הרגליים פגועות יותר מאשר הידיים. צורת פגיעה זו שכיחה בעיקר אצל פגים. בילדים אלה ייתכנו קשיים בהליכה; רובם מסוגלים ללכת, וחלקם נזקקים לעזרים בהליכה כגון הליכון או סדים. למרות שהידיים פחות מעורבות, ילדים אלה עלולים להתקשות בביצוע פעולות עדינות.
  • קוודריפלגיה ספסטית (Spastic Quadriplegia): זו צורת פגיעה בה מעורב כל הגוף. חלק מהילדים מתקשים להלך או לשבת ללא תמיכה. עלולים להיות גם קשיים ביכולת הלמידה והפרעות בראיה או בשמיעה. תופעות נלוות שכיחות, הן פזילה ואפילפסיה.


2. שיתוק מוחין אתטואידי (Athetosis) נגרם כתוצאה מפגיעה בחלקים העמוקים של המוח, האחראיים לבקרה על איכות התנועה, שיווי משקל וקואורדינציה. בילדים אלה, קיימות תנועה בלתי רצונית מתמדת של הגפיים והפרעה בביצוע תנועות מכוונות ותנועות עדינות. תנועות אלו גורמות לעיתים לקושי בהליכה ובאיזון הגוף, ואף לקושי בדיבור ובבליעה. התנועות הבלתי רצוניות מתגברות כאשר הילד כועס, ונעלמות בזמן שינה. למרות הקשיים המוטוריים, לילדים אלה יש על-פי רוב אינטליגנציה טובה.

 

3. שיתוק מוחין אטקטי (Ataxia) היא הצורה הפחות שכיחה של שיתוק מוחין, ומתבטאת בחוסר שיווי משקל ובחוסר שליטה על תנועות במרחב. ילדים אלה הולכים בתנועות לא קצובות והססניות, ומרבים ליפול. כמו כן יש להם רעד בידיים וקושי בדיבור.

שיתוק מוחין מעורב הוא זה אשר מופיעים בו במעורב הסוגים השונים של שיתוק המוחין. סוג זה נפוץ למדי.

מהם הסימנים לשיתוק מוחין?

כל ילד עם שיתוק מוחין מתנהג אחרת והתופעות שהוא מציג הן שונות.

  • לחלק מהילדים יש הפרעות יציבה והפרעות שיווי משקל ותנועה קלות.
  • לחלק מהילדים יש פגיעה קשה יותר, שיעלולה לגרום למוגבלות בתחומי חיים שונים כגון תנועה, אכילה, הפעלת הידיים ודיבור.
  • שיתוק מוחין יכול להתגלות באיחור. סימניו הראשונים הם איחור התפתחותי, קשיים בזחילה, בישיבה ובעמידה. ברוב המקרים, האבחנה נעשית לפני גיל שנתיים.
  • בנוסף להפרעה בתנועה, תתכנה הפרעות נוספות כגון פרכוסים, הפרעות בראיה, פזילה וירידה ביכולת הלימוד ובאינטליגנציה.
  • בלא הדרכה, טיפול מקצועי מוקדם ומתאים ותמיכה הולמת, עלולות להתלוות למחלה גם הפרעות חברתיות ופסיכולוגיות.

הטיפול בשיתוק מוחין

לא קיים טיפול המרפא את הנזק המוחי בשיתוק מוחין, אולם על-ידי אבחון מדויק וטיפול רפואי ושיקומי נאותים, ניתן לשפר ולמנוע את הבעיות המשניות שקשורות בספסטיות, ובכך לסייע לילדים אלה למצות את הפוטנציאל הטמון בהם. טיפול שיקומי מגיל צעיר, מאפשר לילדים להגיע להישגים, ובסופו של דבר לנהל חיים מלאים ועצמאיים במידת האפשר. לשם כך, יש לקבוע תוכנית טיפול ייחודית לכל ילד, ולהציב מטרות ברורות ומעשיות בכל שלב. בעדיפות ראשונה, מטפלים בבעיות המוטוריות הנובעות מהספסטיות המוגברת. במקביל, יש לטפל בכל יתר התופעות הרפואיות הנלוות.


הטיפול מצריך שיתוף פעולה בין מספר רב של גורמים, הכוללים: פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, רופאי ילדים, נוירולוגים ואורתופדים. ההורים מהווים חלק חשוב והם שותפים מלאים בתכנון, קביעת מטרות הטיפול ויישומן.

הטיפול הפיזיקאלי (פיזיותראפיה, ריפוי בעיסוק וכדומה) הוא הבסיס ועיקר הטיפול בילד הלוקה בשיתוק מוחין. מטרת הטיפול היא לפתח יכולות מוטוריות ושליטה על השרירים. הטיפול כולל:

  • תרגילים למתיחת השרירים לשליטה על הספסטיות
  • תרגילים לחיזוק שרירים ושמירה על טווח תנועת המפרקים.
  • לימוד תבניות תנועה והליכה נכונות.
  • ריפוי בעיסוק ופיתוח מיומנויות תקשורת.

בהתאם לדרגת החומרה ולשלב ההתפתחות, ילדים רבים יכולים להעזר במכשור אורתופדי ובאמצעים אחרים כדי לשפר את תפקודם. הליכונים וקביים מיוחדים מסייעים לילד בתפקודו היומיומי. חלק בלתי נפרד מהטיפולים האישיים, הוא שימוש בסדים וגבסים לשיפור בקרת פעילות השרירים, היציבה ונשיאת המשקל.

טיפול תרופתי מאפשר שחרור מתח שרירים בשלבים הראשוניים של הספסטיות. התרופות הניתנות דרך הפה, פועלות להרפיית השרירים אך עלולות לגרום לתופעות לוואי הכוללות ישנוניות וירידה בריכוז. ניתן להפחית את תופעות הלוואי, על-ידי החדרת התרופה ישירות לחוט השדרה, מקום פעולתה, וזאת באמצעות שימוש במשאבה המותקנת מתחת לעור. שיטה זו היא מורכבת יחסית, ולא נמצאת בשימוש בארץ בשלב זה. כיום, השימוש בתרופות הוא מוגבל מאוד, אך בעתיד קיים סיכוי שיהווה חלק חשוב ומרכזי במערך הטיפול בשיתוק מוחין. השימוש בבוטולינום הוא דוגמה להתקדמות שנעשתה בתחום זה.

ניתוחים אורתופדיים הינם הכרחיים, כאשר השרירים מקוצרים ואינם מאפשרים תנועה תקינה של המפרקים, או כאשר ישנם עיוותים גרמיים. נדיר שילדים נזקקים לניתוח מתחת לגיל 5 שנים, אלא במקרים של טיפול בחריגה או בפריקה של מפרק הירך.

 

ישנם מספר סוגי ניתוחים המסייעים לילדים עם שיתוק מוחין:

  • ניתוחים ברקמות הרכות, להארכת גידים או העברת גידים ושרירים, מטרתם לשפר את איכות וטווח התנועה של המפרקים. כאשר מדובר בהפרעה בפעילות מורכבת כהליכה, על המנתח לברר היטב אילו שרירים אחראיים ישירות להפרעה בתפקוד, בכדי לכוון את הניתוח רק לשרירים אלו.

  • ניתוחים גרמיים, מטרתם לתקן עיוותים בציר או בצורה של עצמות הגפיים, או להחזיר מפרקים שחרגו ממקומם.

קיימת חשיבות לגילו של הילד בעת ביצוע הניתוח. לעיתים, יש לחזור בשנית, כשהילד גדל ומתפתח, על ניתוחים שבוצעו מוקדם מדי.
לעומת זאת, כשהניתוח נדחה יתר על המידה, עלולים להתפתח עיוותים וקיבועים נוקשים, המקשים על הטיפול הכירורגי.

צוות רפואי

}