הפרעות בדרכי השתן בעוברים

הפרעות בדרכי השתן

ההפרעה השכיחה ביותר שנצפית באולטרה-סאונד טרום-לידתי היא הרחבת אגן הכליה, שמתגלה ב-1% עד 4% מהבדיקות. ממצא זה שכיח יותר בקרב עוברים ממין זכר, ובחלק מהמקרים מופיע בשתי הכליות. לעיתים נדירות (אחת ל-5,000-8,000 לידות) מתגלה גם שלפוחית שתן מורחבת. מום טרום-לידתי נוסף שעלול להתגלות, הוא הימצאות הכליות שלא במיקום האנטומי הטבעי שלהן (ECTOPIC KIDNEY), לדוגמה באגן. במקרים אחרים, מתגלה עובר שבו הכליה כלל לא התפתחה (KIDNEY AGENESIS). תופעות אלו מתרחשות בשכיחות של 1/3,000 עד 1/1,000.
במקרים מעט יותר נדירים, אנו עדים למצב שבו אחת הכליות של העובר מוחלפת על-ידי ציסטות, מצב המכונה : MULTICYSTIC DYSPLASTIC KIDNEY. ברוב המקרים, זהו מצב חד-צדדי וכליה כזאת לרוב לא תתפקד, אך הכליה השנייה תקינה. שכיחות התופעה היא 1/3,000 עד 1/4,000. במקרים בהם המצב הוא דו-צדדי, לא נוצרים מי שפיר – תופעה המכונה נוצרת תסמונת Potter ועובר כזה אינו בר קיימא.
ההפרעות בהתפתחות התקינה של מערכת השתן העוברית מצריכות גישה טיפולית שמשתנה בהתאם לאופי וחומרת הבעיה. במקרים של הרחבת אגן קלה עד בינונית (פחות מ-5 מ"מ בטרימסטר השני להריון ופחות מ-10 מ"מ בשליש השלישי להריון), הסיבה להרחבה היא בדרך כלל עיכוב בהבשלה של תנועתיות מערכת הניקוז של הכליה. במקרים אלו, ההרחבה חולפת בלמעלה מ-80% מהמקרים ב-12-48 החודשים שלאחר הלידה, ללא צורך בטיפול כלשהו.
במקרים שבהם ההרחבה משמעותית יותר - מעל 12 מ"מ - יש סיכוי של 40-80% שהבסיס לתופעה הוא אנטומי-מבני. הסיבה השכיחה ביותר להרחבת אגן מסוג זה הינה הצרות של חלקו העליון של השופכן  (URETEROPELVIC JUNCTION STENOSIS). הסיבה השנייה בשכיחותה לתופעה זו היא רפלוקס (VESICOURETERAL REFLUX) – מצב שבו המעבר שבין השופכן לשלפוחית השתן מאפשר חזרת שתן לכיוון הכליה, בניגוד לזרימה חד-כיוונית. סיבות אחרות להרחבת אגן כליה אחת או שתיהן הן כפילויות או הצרויות בנקודות אחרות לאורך מערכת הניקוז ועד השופכה עצמה.
הפרעות מסוגים אלה, עלולות לגרום לנטייה מוגברת לזיהומים בדרכי השתן וגם להיווצרות אבני כליה. בנוסף, תיתכן פגיעה בתהליך ההבשלה של רקמת הכליה בשל לחצים מוגברים בתוך המערכת בזמן התהוותה בחיים העובריים.
מומים שמתגלים במהלך היווצרות מערכת השתן העוברית, יכולים להתלוות למומים במערכות אחרות כגון: לב, מערכת העיכול, השלד, חוט השדרה או בכרומוזומים. לפיכך, ממצא חריג שמתגלה במערכת השתן העוברית בבדיקת אולטרה-סאונד, עוברי מחייב הדמיה מכוונת של כל מערכות הגוף, עם דגש מיוחד באלו שצוינו לעיל, לצד ייעוץ גנטי ושקילת ביצוע בדיקת מי שפיר.

מה צריך לעשות במהלך ההריון?

במקרים שבהם יש חשד למום כלייתי בעובר, יש לבצע מעקב אולטרה-סאונד שמתמקד בהתפתחות הכליות עצמן ולהעריך את כמות מי השפיר המשקפת את התפקוד הכלייתי של העובר. קבלת יעוץ מנפרולוג ילדים או מאורולוג ילדים, מאפשרת במרבית המקרים לקבל הערכה לגבי חומרת ההפרעות הצפויות לאחר הלידה. הדבר עשוי להפחית את מידת החרדה של ההורים, שכן ברוב המכריע של המקרים אין צורך בהתערבות ניתוחית במהלך ההריון.

האם יש צורך להקדים את הלידה כדי לתקן את הפגם במערכת השתן לפני שנגרם נזק נוסף?
רק במקרים נדירים ביותר, נדרש להקדים את הלידה כדי לתקן את הפגם במערכת השתן העוברית. מדובר באותם מקרים, שבהם נצפית ירידה בכמות מי השפיר בעקבות המום. בכל מקרה, יש לדון בכל מקרה לגופו בהקשר לממצאים הייחודיים לו.

מהן ההשלכות לאחר הלידה?

לאחר הלידה, חשוב לשתף בממצאי המעקב הטרום-לידתי, את הצוות הרפואי בחדר הלידה ואת רופאי הילדים שיטפלו בתינוק. לרוב, נהוג לבצע בדיקת אולטרה-סאונד חוזרת בשבוע הראשון או השני לאחר הלידה, ובמקרים של ממצאים יותר משמעותיים – עוד לפני השחרור ממחלקת ילודים. לעיתים מבוצעת גם בדיקת דם להערכת תפקוד הכליות. בדיקות נוספות יישקלו בהתאם לצורך ולפי שיקול דעת רפואי. במקרים מסוימים מתעורר צורך במתן אנטיביוטיקה מונעת לפני ברית המילה או עד שמתבררים הממצאים במערכת השתן.
כמו כן, מומלץ המשך מעקב על-ידי נפרולוג ילדים, ולפי הצורך גם אורולוג ילדים. המשך המעקב על-ידי אותם רופאים שהכירו את תמונת כליותיו של הילוד טרם לידתו, נותן פרספקטיבה לקבלת החלטות רפואיות נכונות וטיפול מיטבי ברך הנולד. באותם המקרים שבהם קיימת בעיה משמעותית במערכת השתן, היערכות מוקדמת מאפשרת למנוע או למזער סיבוכים. 
לסיכום, מעקב שוטף עשוי למנוע חרדה מיותרת ליווי של צוות מיומן ופענוח ממצאי האולטרה-סאונד הטרום לידתי עוזרים לא רק לעבור את ההריון בצורה בטוחה יותר, אלא גם להפחית בחרדה מיותרת ככל שממצאים חריגים חולפים עם צמיחת התינוק והבשלת מערכותיו.