צהבת ילודים

מהי צהבת ילודים?

צהבת (Jaundice) היא מצב שבו שוקע צבען (פיגמנט) צהוב בשם בילירובין ברקמות. צבען זה נוצר בגוף באופן טבעי בעת פירוק חלבוני המוגלובין ומיוגלובין ובאופן טבעי הוא מפורק ומסולק מהגוף. צהבת בילוד (היפרבילירובינמיה) יכולה להיות תהליך פיזיולוגי או פתולוגי.

צהבת פיזיולוגית בילודים היא תופעה רווחת, המופיעה לרוב ביום השני לאחר הלידה ומגיעה לשיאה ביום השלישי והרביעי. צהבת זו אינה נובעת ממחלת כבד או זיהום, ואצל רוב התינוקות היא חולפת ללא צורך בהתערבות כלשהי. לרוב, רמת הבילירובין תישאר בטווח הפיזיולוגי ולא תגרום כל נזק או סכנה לתינוק. לעיתים, קצב יצירת הבילירובין עלול לעלות על יכולתו של הגוף להפריש את הבילירובין דרך המעיים, ועלולה להופיע רמת בילירובין גבוהה בדם המצריכה טיפול באור מיוחד המאפשר הפרשה של בילירובין למעיים.

צהבת פתולוגית נחלקת לשתי קטגוריות, בהתאם סוג הבילירובין המוגבר – ישיר (מצומד) או בלתי ישיר (בלתי מצומד).

הסיבות לשני המצבים הללו שונות:

1. עלייה בייצור בילירובין
2. ירידה בפינוי בילירובין – הפרעות מולדות באנזים UGT, תסמונות דוגמת קריגלר-נג'ר (Crigler-Najjar),תסמונת ג'ילברט (Gilbert), תת פעילות מולדת של בלוטת התריס
3. עלייה במחזור האנטרו-הפטי:

• צהבת הנקה: הנקה בלתי מספקת (בשל טכניקה לקויה, גודש, פטמות סדוקות, עייפות או מציצה לא יעילה) המובילה לירידה במשקל ביום 3-5 לחיים. יכולה להתלוות בהיפוולמיה, היפונתרמיה וצהבת.
• צהבת חלב-אם: מופיעה מאוחר יותר, עם שיא תוך שבועיים לאחר הלידה, ונסוגה תוך 3-12 שבועות. סיבה אפשרית היא ריכוז גבוה של האנזים בטא-גלוקורונידאז בחלב האם המפר את הצימוד של בילירובין במעי ומקל על ספיגתו מחדש.
• הפרעה בתנועתיות המעיים ileus או חסימת מעיים אנטומית מגבירים את המחזור האנטרו-הפטי. הצהבת במקרים של חסימת מעי דק חמורה יותר מזו של חסימת מעי גס.
• גלקטוזמיה: חסר חלקי או מלא של אנזימי הפירוק של גלקטוז. לרוב גורמת לצהבת ישירה.

הביטוי הקליני של הצהבת נובע משקיעת הבילירובין בעור, בעיניים ובמוח. הסכנה העיקרית במצב של צהבת בלתי ישירה, היא פגיעה נוירולוגית כתוצאה מחדירת הבילירובין לרקמת המוח, תהליך הקרוי "קרניקטרוס" (Kernicterus), אשר הינו תהליך בלתי הפיך הפוגע בתפקודו של המוח.

טיפול בצהבת בלתי-ישירה

יש לאתר את הילודים המצויים בסיכון גבוה להיפרבילירובינמיה חמורה, באמצעות מחשבונים וטבלאות הקיימים בתינוקיה של בית החולים. לאחר מכן, יש לשקול טיפול בפוטותרפיה, שהוא הטיפול היעיל ביותר להורדת רמות הבילירובין. הטיפול גורם לשינוי במבנה הבילירובין הבלתי ישיר לצורה מסיסה במים, על מנת לעקוף את הפירוק בכבד.

בחולים עם צהבת על רקע המוליזה אוטואימונית שאינם מגיבים לטיפול בפוטותפרפיה אינטנסיבית, טיפול ב-IVIG - אימונוגלובולינים - יכול למנוע צורך בהחלפת דם.

האמצעי הטוב ביותר להורדת בילירובין הוא החלפת דם. מדובר בפעולה הכרוכה בסיבוכים חמורים ובעלת שיעור תמותה משמעותי. החלפת דם מומלצת בחולים עם תסמינים נוירולוגיים, או בחולים שלא הגיבו לפוטותרפיה אינטנסיבית, על מנת להוריד את רמות הבילירובין.

במצבים של צהבת הנקה, יש להמליץ על המשך הנקה תכופה. אין להמליץ על תוספת נוזלים או דקסטרוז.

סיכויי החלמה - צהבת ילודים

כאשר החולים מאובחנים ומטופלים בזמן, סיכויי ההחלמה מצויינים, ורמת הסיכון לסיבוכים נוירולוגיים והתפתחותיים היא מינימלית. לפני שחרור הילוד מבית החולים, יש לקבוע מועד לביקורת בהתאם לגילו בעת השחרור ולגורמי הסיכון (לרוב 2-3 ימים לאחר השחרור). כמו כן, חשוב לקבל מידע כתוב והסבר מילולי לגבי המשך המעקב, להעריך את המצב התזונתי ואת דרגת הצהבת ולדווח לגבי יציאות. בדיקת בילירובין חוזרת תבוצע לפי הערכה קלינית. כמו כן, יש לעודד הנקה, למרות הקשר בין הנקה לצהבת.

כיצד מזהים צהבת ילודים?