אטופיק דרמטיטיס

אטופיק דרמטיטיס היא בעיית עור דלקתית כרונית עם התלקחויות והפוגות, המאופיינת בגרד ויובש של העור עם פריחה אופיינית. זהו מצב היכול להופיע בכל גיל החל מהינקות, דרך הילדות ועד לגיל המבוגר, כאשר הן השכיחות והן החומרה מוגברים בילדות ונוטים לסגת עם ההתבגרות. שכיחות אטופיק דרמטיטיס בעולם המערבי מגיעה לכ-20% מאוכלוסיית הילדים ואילו במדינות מתפתחות, שיעור הלוקים במחלה הוא של אחוזים ספורים בלבד, עם נטייה לאטופיק דרמטיטיס בערים הגדולות - בעיקר באיזורים מתועשים ופחות באיזורים כפריים.

אטופיק דרמטיטיס מופיעה לרוב בשנה הראשונה לחיים, כאשר כ-80% מהמקרים יבואו לידי ביטוי עד גיל 5 שנים.

שכיחות אטופיק דרמטיטיס בקרב ילד להורים הלוקים במחלה, עשויה להגיע עד לכדי שני שליש מהמקרים. במחקרים נמצאו מספר גנים, אשר במצבים בהם חלה בהם פגיעה, תיתכן הופעת אטופיק דרמטיטיס, כמו למשל הגן לפילגרין. יחד עם זאת, כיום אי אפשר לאפיין במדוייק את הסיבה הגנטית למחלה, אשר יתכן שהיא קשורה למספר פגמים המובילים לתמונה קלינית דומה. למרבית חולי אטופיק דרמטיטיס, או לבני המשפחה הקרובים אליהם, רקע של קדחת השחת או אסטמה.

למרות המחקר הרב הנערך בנושא זה, אין עדיין תשובה חד משמעית מקובלת בנושא זה. התשובה המקובלת, היא כי נוצר שילוב של נטיה גנטית יחד עם פגם במערכת החיסונית, וכשלון של העור בתפקידו כחיץ בפני גורמים זרים חיצוניים. הפגיעה בתפקידו של העור כחיץ כלפי הסביבה, באה לידי ביטוי ביובש של העור, הזעה מוגברת וכתוצאה גרד. העור חדיר יותר לגורמים מהחוץ, כגון אלרגנים ומזהמים.

מעבר לגורמים הפנימיים, קיימים מספר גורמים העלולים לגרום להתפרצות או להחמרה באטופיק דרמטיטיס, כגון סטרס נפשי, מזג אוויר יבש וחם, מזהמים שונים - הן חידקיים והן וירוסים, חומרים מגרים כגון חומרי ניקוי. כפי שצויין, לסביבת המגורים - בעיקר באזורים מתועשים, גם כן השפעה לא מבוטלת על אטופיק דרמטיטיס.

התלונה העיקרית באטופיק דרמטיטיס, היא הגרד היכול להגיע למצב בלתי נסבל, מלווה בהפרעות בשינה ובתיפקוד. פריחה אופיינית מופיעה במקביל לגרד, כאשר היא מאופיינת בהחמרות ובהטבות לסירוגין, אך לעיתים קרובות תהפוך לכרונית בדרגות עוצמה משתנות. הפריחה עצמה מורכבת מנגעים קטנים מורמים מעל פני העור, המתמזגים לרבדים אדומים ועליהם לעיתים קשקשים, המלווים לרוב בסימני גרד. החדירות הרבה של העור, בשילוב הגרד, גורמים לעיתים קרובות לזיהום משני של העור. במקרים של מחלה מתמשכת, העור הופך מעובה יותר מחוספס וקשה. מיקום הפריחה משתנה בהתאם לגיל. בתינוקות היא תופיעה לרוב על פני הלחיים, הקרקפת והצוואר, עם התפשטות לגוף ובעיקר למרפקים וברכיים. אזור החיתול לרוב לא יהיה מעורב. בילדים, הפריחה תימצא בשכיחות הגבוהה ביותר באזור הקיפולים - צוואר, ברכיים ומרפקים, שורשי כפות הידיים והקרסוליים. כמובן שתיתכן מעורבות נרחבת של הגוף כולו. במבוגרים, האזורים המעורבים הם בעיקר הפנים והצוואר, בית חזה והגפיים.

הטיפול באטופיק דרמטיטיס איננו בגדר "זבנג וגמרנו", אלא טיפול ממושך ומותאם למצבים השונים - החל מתקופות שקטות ועד למצבים של החמרה במחלה. כידוע, הרפואה המונעת נמצאת בראש המאבק בכל מחלה, כמו גם באטופיק דרמטיטיס. אחת הנקודות החשובות היא ההיגינה האישית. כפי שצויין, המחלה עלולה להחמיר בזמן זיהומים של העור, ולכן שמירה על נקיון הגוף מהווה נדבך חשוב בטיפול.

ישנם מספר כללים באשר לרחצה והיגיינה:

• עדיף לטבול באמבטיה למשך מספר דקות, תוך שימוש בשמני אמבט, מאשר להתרחץ במקלחת.
• המים צריכים להיות פושרים; מים חמים יגרמו להתפרצות גרד.
• ייבוש העור עדיף שיעשה על ידי הספגה ולא בשיפשוף.
• לאחר מכן, מומלץ להשתמש בקרם לחות המונע התייבשות של העור. כדאי למרוח קרם לחות מספר פעמים ביום וכך למנוע יובש וגרד.
• הביגוד צריך להיות אוורירי וקל, עדיף מכותנה ולא מצמר.
• הסביבה המועדפת היא טמפרטורה של 24 מעלות, עם לחות בינונית.
• כפי שהדבר נכון לבעיות בריאותיות רבות, גם באטופיק דרמטיטיס מתח מהווה גורם מחמיר, ולכן עדיף לנסות ולהוריד מתחים עד כמה שאפשר.

תמיד נשאלות שאלות דוגמת: "אולי עדיף בלי תרופות?", "אולי רק משהו טבעי?". התשובה היא: "כן, אך תלוי באילו מצבים". אם אין צורך בטיפול תרופתי, הרי שהוא מיותר ולא נמליץ עליו. יחד עם זאת, קיימים מצבים בהם הטיפול הכרחי והוא עשוי למנוע הידדרדרות של המצב והחרפה באטופיק דרמטיטיס. משחות סטרואידליות משמשות לעיתים תכופות בטיפול באטופיק דרמטיטיס. יעילותן רבה ומוכחת ולעיתים אין אפשרות להימנע מהשימוש בהם. עם זאת, שימוש מושכל ימנע את תופעות הלוואי שלהן. משחות אנטיביוטיות יעזרו לנו להלחם במזהמים, הנוטים להתישב על עורם של חולי אטופיק דרמטיטיס ולגרום להחרפה במצב העור.
סוג נוסף של טיפול מקומי, הן משחות אימונומודולטוריות, הפועלות על מערכת החיסון, שאף היא פועלת בצורה לקויה באטופיק דרמטיטיס. משחות אלו מסוגלות להפחית את פעילות מערכת החיסון במקום המריחה בלבד, ללא ספיגה משמעותית, וכך למנוע תופעות לוואי כלליות כתוצאה מהן.
במידה שהטיפול המקומי לא מספק, יש צורך לעבור לטיפול סיסטמי. טיפולים אלו כוללים תרופות אנטיהיסטמיניות המסייעות להתגבר על הגרד הקשה והמטריד ממנו סובלים חולי אטופיק דרמטיטיס.
טיפול אנטיביוטי פומי נמצא יעיל מאוד במצבים בהם קיימת החמרה באטופיק דרמטיטיס, על רקע זיהום משני של העור. במצבים קשים יותר, ישנה אפשרות לטיפול בפוטותרפיה - כלומר קרינת אור באורכי גל ספציפיים, שנמצאו יעילים למטרה זו. חשוב להדגיש, כי אין המדובר בקרינה הניתנת לחולים במחלות גידוליות, אלא ניצול חלק קטן מספקטרום קרני השמש. טיפולים נוספים במצבים חמורים, כוללים תרופות שונות כגון ציקלוספורין, הניתנות לתקופות קצובות עד להשגת שיפור במצב.

אטופיק דרמטיטיס יכולה להיות מחלה מאוד מתסכלת, מעצם העובדה שהיא בדרך כלל ממושכת. יחד עם זאת, במרבית המקרים חומרת המחלה פוחתת עם השנים ככל שהילד מתבגר, עד למצב שבו רק אחוז קטן מהילדים עם אטופיק דרמטיטיס נשארים מבוגרים עם אטופיק דרמטיטיס. אטופיק דרמטיטיס אינה מחלה נעימה ויכולה להיות קשה, אך בדרך כלל היא חולפת, כלומר - התקווה מוצדקת.