מה אומרת לך המילה אדרנלין?

מקצועות הסיעוד דורשים תכונות אנושיות ומיומנויות רבות. לצד הצורך בסבלנות והכלה של מטופלים ובני משפחותיהם, הם נדרשים לרמה מקצועית גבוהה, ניהול מערך מורכב הכולל עשרות אנשי צוות, ויכולת לעבודה תובענית בתנאי לחץ. הזמנו שלושה אנשי סיעוד שלנו, שצמחו לתפקידים ניהוליים, להשתתף בשאלון אסוציאציות, ושמענו מהם מה זה אומר להיות במרכז העשייה הרפואית בעיר הכי מגוונת בישראל.   

העבודה שלנו כאנשי סיעוד, דינאמית ודורשת התפתחות מתמדת. התחלתי לעבוד באיכילוב ב-2017 כאח חדר ניתוח בכירורגיה כללית והשתלות. לאחר שנתיים בתפקיד, מוניתי לראש צוות לראש צוות נוירוכירורגיה כשותף פעיל בניתוחים מורכבים וגדולים בתחום. לאחר ארבע שנים, מוניתי לתפקיד אח אחראי בחדר ניתוח. גם אני וגם האנשים שסביבי לא מפסיקים ללמוד וגם ללמד, כי אנחנו רוצים להיות הטובים ביותר. אנחנו דואגים לקיים הכשרות לעובדים, לעשות הדרכות של הצוות הוותיק לצעירים. יש שעות הדרכה פרטיות וקבוצתיות ודי הרבה קורסים משלימים. העבודה בחדר ניתוח באיכילוב היא שדה קליני מבוקש מאוד להתנסויות של סטודנטים לסיעוד. אנחנו משתמשים בטכנולוגיות מתקדמות, כמו רובוטים ומערכות ניווט, כדי לספק את הטיפול הטוב ביותר לחולים שלנו. סיעוד הוא מקצוע מתפתח וצריך להיות כל הזמן עם יד על הדופק. 

גיוון 

זה חלק מהכוח שלנו באיכילוב. כבית חולים גדול שממוקם במרכז תל אביב, אנחנו מטפלים במגוון מאוד רחב של מטופלים וגם אינספור של מקרים רפואיים, חלקם מורכבים ונדירים. הגיוון הזה מאפשר לנו כאנשי מקצוע להתחכך בכל סוגי האוכלוסייה ולהיחשף לקשת של מקרים. אנחנו מתייחסים לכולם באופן מכבד ושיווני ואני חושב שזה חלק מהקסם של איכילוב, היכולת לעזור לכל אדם לא משנה מאיזה רקע, מעמד חברתי או מקום הוא מגיע.  

אדרנלין הוא הסיבה שאני כל כך אוהב את העבודה הזו. בלעדיו אי אפשר לעבוד בחדר ניתוח, שהוא לא מקום לבעלי לב חלש. בכל רגע נתון המצב יכול להשתנות מקצה אחד לשני, מאפס למאה. אני יכול להתחיל בוקר ברוגע, ותוך חמש דקות יש אירוע חירום והכל מתהפך. בחדר הניתוח באיכילוב, עובדים רק העילית. הצוות שלנו  - שמגיע מכל רחבי הארץ - הוא הטוב ביותר בתחום. אנחנו אחראים לטיפול בחולים במצבי לחץ ותחת עומס וחייבים לעבוד בקור רוח ומקצוענות בלתי מתפשרת, כי אנחנו עוסקים בהצלת חיי אדם מדי יום. צוותי חדר ניתוח עובדים לפעמים 10 שעות, ללא מזון או שתייה מה שמחזיק אותנו הוא האדרנלין.

אני חושב שזה מדהים שהעובדים באיכילוב, צעירים וותיקים כאחד, עובדים זה לצד זה. יש אווירה חמה, יחס שוויוני וכבוד הדדי, בלי קשר לוותק או לתפקיד. אחד הדברים שלמדתי מהדור הצעיר, זה שילוב: הם מאוד שאפתנים והישגיים, רוצים לטרוף את העולם המקצועי ועם זאת, לא מוותרים על איכות החיים, על הבית והמשפחה. הדור הקודם קצת הזניח את זה והתמקד כולו בעבודה. המפגש עם העובדים הצעירים גורם לי לשינוי תפיסה - ולא רק בחדר הניתוח. באיכילוב זה הפך לקו מוביל בזכות הצעירים. הם מלמדים אותנו את החשיבות של איזון בין איכות חיים לעבודה.

 

התחלתי את דרכי באיכילוב ב-2003 כאחות אחראית במחלקת ניתוחי לב. כשנכנסתי לטיפול נמרץ של המחלקה, הרגשתי את הדופק שלי עולה. הקצב, הדינאמיות, האינטנסיביות והגיוון של העבודה כבשו אותי מיד. בתחילה, לא חשבתי על תפקידי ניהול. אהבתי את העבודה שלי כפי שהיא, אבל ב-2016 קיבלתי הצעה להיות רכזת הדרכה - תפקיד עם מאפיינים ניהוליים.

לפני ארבע שנים, האח האחראי פנה אלי והציע לי להיות סגנית אחות אחראית. הייתי נרגשת מההצעה, אבל גם חששתי ממנה. הרגשתי שזה גדול עליי, והחלטתי לסרב. אבל ההנהלה לא ויתרה. שנה לאחר מכן, הציעו לי שוב את התפקיד, והפעם הסכמתי. השתתפתי בקורס ניהול ובדיעבד הבנתי שחוסר הביטחון שלי לא היה מוצדק. אני נהנית מאוד מהניהול. אני אוהבת את האתגרים, להניע אנשים לפעולה, לסנכרן מערכות, לקחת אחריות ולהזיז דברים. 

במחלקת ניתוחי לב כמו במחלקות רבות אחרות בבית החולים, אנחנו נחשפים להרבה מקרים טראגיים. אנחנו עוסקים בטיפול באנשים, יש מסביבנו אובדן וכאב רב, לא קל להכיל את זה ואנחנו לוקחים את זה איתנו הביתה. לכן אנחנו רואים חשיבות גדולה בטיפול גם באנשים שמגישים טיפול. יש באיכילוב מערך עובדים סוציאליים שמנחים סדנאות טיפוליות עבור הצוותים במטרה להתמודד ולעבד את החוויות האלה. כאחות אחראית אני דואגת לא פעם להפנות אנשי צוות שלי לטיפול כזה. יש לנו גם ימי כיף וימי גיבוש שמאפשרים להנות ולהתאוורר קצת ביחד. זה קורה גם במחלקות אחרות וזה הכרחי כדי למנוע שחיקה ולאפשר לעובדים לעכל את כל מה שהם עוברים.

איכילוב הוא ההייטק של בתי החולים. יש פה טכנולוגיות מדהימות, מכשור חדשני ותשתיות מתקדמות ברמה עולמית. במחלקת הלב למשל, אנשי הסיעוד נדרשים לדעת לעבוד עם הטכנולוגיות הכי מתקדמות של צנתורים והשתלות לב מלאכותיות. אני גרה בכפר סבא, ויש לי בית חולים גדול שמאוד קרוב אלי הביתה, אבל כבר 20 שנה אני מעדיפה להיות בפקקים כל בוקר כדי להגיע לאיכילוב. הלב שלי והנאמנות שלי שייכים למקום הזה, שהצמיח וגידל אותי, מקצועית ויותר מהכול, נתן לי להרגיש חלק  ממשהו גדול, מצליח ואיכותי. 

אני אחות באיכילוב יותר מעשור שבמהלכו, מנהלים שונים שאיתם עבדתי זיהו את הפוטנציאל שלי ועודדו אותי לרכוש יכולות חדשות - מקצועיות וגם ניהוליות. עבדתי כאחות במחלקת כירורגיה-טראומה, שם השלמתי שני קורסי על-בסיסי (טיפול נמרץ והדרכה קלינית) וגם קורס פיתוח מנהלים ש'פתח לי את הראש' ונתן לי פרספקטיבה ומיומנויות ניהול בגוף גדול כמו איכילוב. לצד הלמידה התקדמתי לתפקיד סגנית אחות אחראית במחלקה ולפני 3 שנים, קודמתי לתפקיד אחות אחראית במיון נשים. בתפקיד הזה יש לי צוות נהדר של 12 אחיות, בת שירות ומזכירה. ניהול לתפיסתי הוא ראיית האחר. אותי ראו לאורך הדרך ונתנו לי הזדמנות להצליח. זה מה שחשוב לי לעשות היום כמנהלת עבור העובדים שלי. 

בלי חמלה לעצמנו ולמטופלים שלנו, אין לנו זכות קיום כאנשי סיעוד. חמלה היא ממש מהות התפקיד של אחות ואני מרגישה שבצוות הקטן והאיכותי שלנו במיון נשים, חמלה הוא ערך בולט מאוד. מקרה אחד מבין מאות שאני זוכרת, הוא של מטופלת מבוגרת שנאלצה להישאר לאשפוז לילה ומאוד חששה. כל הצוות כאן עטף אותה: לא השאירו אותה רגע לבד, הכינו לה טוסטים, קפה, נתנו מילה טובה. לא בכדי הצוות שלנו קיבל דירוג גבוה בסקר שביעות רצון של מטופלים. 

בכל בוקר אני אומרת תודה על שהתמזל מזלי לעבוד במקצוע הזה וחולקת את התחושה הזו עם בן זוגי שהוא רופא. אני גאה להיות בצד המטפל, בצד שמסייע שמעניק, אוהבת להיות חיונית. אני יכולה לומר שעכשיו בתקופת המלחמה, הידיעה שאני יכולה לתת, לעזור, לטפל, ממלאה את הריאות שלי באוויר. גם המטופלות שלנו מביעות את התודה שלהן על כך שאנחנו לצידן ברגעים מאתגרים. אסור לשכוח להודות על מה שיש.