להיות חלק מפסיפס אנושי

כבית חולים מוביל, הממוקם במרכזה של "העיר ללא הפסקה", 'מתנקזים' למרכז הרפואי איכילוב מטופלים מכל חלקי החברה הישראלית.
כבית ספר מקצועי שאין שני לו, הוא גם מושך אליו מגוון אדיר של אנשי סיעוד, שיוצרים ביחד פסיפס אנושי ייחודי. שלושה אנשי סיעוד בתפקידים מאתגרים במיוחד, משתפים אותנו בחוויות שלהם

את האקשן והגיוון שכל כך מאפיין את איכילוב, חווה יונית לוי, אחות במיון גניקולוגי ומיילדות, בכל יום עבודה כבר 14 שנים. "בחדר הלידה בפרט ובאיכילוב בכלל, אנחנו פוגשים את כל מדינת ישראל", היא אומרת. "כבית חולים במרכז תל אביב, מגיעים אליו כל סוגי המטופלים וחלק חשוב מהעבודה שלנו, הוא יחסי האנוש איתם. למזלי בעבודה שלי אנחנו עוזרים להביא חיים לעולם, וזה רגע שתמיד מרגש להיות חלק ממנו, אבל אנחנו נתקלים גם בסיבוכים ובבעיות. אנחנו צריכים לדעת להיות הכי מקצועיים מצד אחד, והכי רגישים ואנושיים מצד שני. בזכות העבודה באיכילוב, אני יודעת היום לדבר עם כל סוגי האוכלוסייה - מכל הדתות, עדות, מגזרים, מצב סוציואקונומי ואפילו מגדרים. יש לי את הרגישות ואת ההבנה לניואנסים, שאפשר ללמוד רק מעבודה יומיומית עם סוגים כל כך שונים של אוכלוסיות".

כבת לעולים מאתיופיה, יונית מספרת כי חוותה בעבר לא פעם את הגזענות והדעות הקדומות בחברה הישראלית. באיכילוב זה לא קורה. "אחד הדברים היפים והמרגשים כאן הוא העובדה שהצוות פה מגוון ומגיע מכל שכבות ושדרות האוכלוסייה, בדומה למטופלים שלנו. זה בית חולים תל אביבי וליברלי, וזה מורגש ביחס ובאווירה בינינו, אנשי הצוות והמנהלים, וגם ביחס שלנו אל המטופלים. היחס הזה חשוב גם בהתפתחות המקצועית. אני יודעת שמתייחסים אלי בכבוד, הדעה שלי נחשבת".

בימים אלה יונית משלימה תואר שני בניהול מצבי חירום ואסון, וכמדריכה קלינית היא גם מלמדת סטודנטים למיילדות ושותפה בהכשרת הדור הבא של אנשי סיעוד. "אני אדם שמאוד אוהב ללמוד ולהתפתח וזה דבר מאוד חשוב בעבודה שלנו. אנחנו נדרשים להיות מעודכנים במה שקורה בתחום ובאיכילוב מעודדים אותנו ללמוד, להתפתח ומגלים התחשבות וגמישות כלפינו כדי שנצליח לתמרן בין הלימודים, העבודה והחיים הפרטיים" היא מסבירה.

כמי שעובדת במערכת שנים רבות, יונית מזכירה את האפשרויות המקצועיות שעומדות בפני אנשי סיעוד באיכילוב. "כבית חולים גדול, יש פה מגוון של מחלקות ורפואת מומחים שמאפשרת לאנשי סיעוד להשתלב בתחומים רבים", היא מספרת. דוגמה לכך הוא תפקידה של יונית במרפאת 'איתך' של ביה"ח 'ליס'. במרפאה עובד צוות של אחיות מיילדות, רופאות ועובדות סוציאליות שמעניק ליווי רגשי לנשים במהלך ההיריון והלידה, אשר בעבר חוו טראומה מסיבות שונות, לצורך עיבוד תהליכי הלידה. "באיכילוב יש אפשרויות לעבור ממחלקה אחת לאחרת, ללמוד תחום חדש ולהתנסות בסיעוד על פניו הרבות. יש פה גם אפשרויות קידום לתפקידי ניהול כאחות אחראית. זה בית ספר לחיים".

לעבוד עם אנשים שונים ממך
את בנצי פורגס, אח חדר מיון ומדריך קליני, אפשר לפגוש ב'מרכז עצבים' שגדוש אירועים ומקרים מדי יום. "חדר מיון זה קרוסלה. קצב העבודה, ריבוי וגיוון המקרים - משולים לחיים בסחרחרה", בנצי מספר. "אני יכול להתחיל את הבוקר עם מטופל שסובל מפציעת טראומה קשה שדורשת טיפול של נוירוכירורג, לעבור לטיפול במקרה התאבדות, משם לטפל במקרים קלים ואז לייצב מטופלת שעברה פרכוסים, ולסיים בערב עם מטופל שסובל ממחלה נפשית ודמיונות שווא. במיון אף יום לא דומה לזה שלפניו או אחריו, ואני אוהב את האקשן של העבודה. מכיוון שאיכילוב הוא מרכז מומחים ברמה בינלאומית, אני לוקח חלק בטיפולים מורכבים ומאתגרים, שלא הייתי נתקל בהם בבית חולים קטן או בקהילה".

בנצי, חרדי ואב ל-8 מבני ברק, מגיע מרקע מעניין במיוחד. לפני שלמד סיעוד, היה בכלל בעולם הפוליטיקה כששימש כעוזרו הפרלמנטרי של ח"כ ישראל אייכלר. אייכלר היה גם מי שחשף אותו לתוכנית לימודי סיעוד ייחודית למגזר החרדי, שם החל את לימודיו. את הסטאז' עשה בחדר המיון של איכילוב, ומאז הוא כאן.

בנצי מספר שהעבודה באיכילוב חשפה אותו לעולמות חדשים. "הגעתי מחברה חרדית סגורה, ופה פגשתי וטיפלתי באנשים שלא ראיתי לפני כן. אני מדבר גם על המטופלים וגם על אנשי הצוות. איכילוב הוא ממש פסיפס אנושי, אנחנו עובדים פה שכם אל שכם ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים, מזרחים ואשכנזים, אנשי פריפריה ומרכז. יש פה אווירה של שותפות גורל ושל משפחה. גם המטופלים שבהם נתקלתי מגיעים מכל שכבות החברה, מבכירי המשק הישראלי, סלבריטאים ומפורסמים ועד להומלסים. נחשפתי למשל לטיפול בקהילת הטרנסג'נדרים. יש פה מרפאה ורופאים מומחים לטיפול באנשי הקהילה - זה טיפול ייחודי שיש רק באיכילוב. בשבילי זו התנסות מקצועית מרתקת. אני מרגיש שאני מתפתח כל הזמן מקצועית ואישית, כאדם שתורם בחברה".

רמת ריגוש גבוהה
הדס פדות חוותה לראשונה את הייחודיות של העבודה באיכילוב, כסטודנטית לסיעוד לפני 6 שנים. "לימודי הסיעוד באוניברסיטת תל אביב מסונפים לאיכילוב, אז עברתי כאן את ההתנסות ואת הסטאז' ומבחינתי זאת הייתה הבחירה המועדפת. איכילוב הוא בית חולים גדול ומרכזי, מגיעים אליו מגוון גדול של מקרים - חלקם נדירים, וקצב העבודה גבוה ואינטנסיבי.

נולדתי בחיפה וגדלתי בעיקר בקרב חילונים, הייתי בסביבת אנשים שדומים לי. מאז שהתחלתי לעבוד באיכילוב ובעיקר בתקופת הקורונה, נהנתי לעבוד לצד עמיתים וחברי צוותים רפואיים שהגיעו מרקעים שונים. כולנו עובדים ביחד במטרה לסייע לחולים", היא אומרת.

מאז, הדס, שמשמשת בארבע השנים האחרונות כאחות טיפול נמרץ במחלקות לב, כללי וקורונה, חיה על הנתיב המהיר. "אני בסך הכול ארבע שנים אחות וכבר הספקתי לעבור קורס מונשמים, קורס טיפול נמרץ, קורס אקמו וקורס סוכרת", היא מספרת. "זה פותח את הראש, מרענן את שגרת העבודה והופך אותנו להרבה יותר מקצועיים ועדכניים בטיפול אותו אנו מעניקים".

מאחר שבית החולים איכילוב מכיל מומחים מהשורה הראשונה בתחום הלב, זאת לצד ציוד טכנולוגי מתקדם, לבית החולים מופנים מכל הארץ, מקרים מסובכים שלא מצליחים לפתור. המחלקה עושה שימוש בטכנולוגיות פורצות דרך- כמו שיטות צנתור חדישות.

"בתור אחות טיפול נמרץ, אני עובדת עם מכונות מעניינות כמו 'פריזמה', דיאליזה לחולים מורכבים ומכונות הנשמה, וגם עם מכשירים מכאניים מתקדמים כמו קוצבים, LVAD שיכול להחליף את תפקוד הלב ולשמש כגשר עד להשתלת לב. אני מרגישה שהטכנולוגיה המתקדמת ומגוון המקרים שאליהם אני נחשפת ומטפלת, משפרים את היכולות המקצועיות שלי ונותנים לי המון סיפוק".