אימפריה של התמחות

כל סטודנט לרפואה יודע ששלב ההתמחות הוא מאתגר, תובעני וחשוב ביותר להתפתחות הקריירה. זהו השלב שבו בוחרים את המסלול המקצועי, והוא חיוני לביסוס המקצועיות של הרופא בתחום בו בחר להתמחות. מתמחים נאלצים לעבוד במשך שעות ארוכות ולהשקיע זמן רב בלמידה והתמקצעות בתחום ההתמחות. לכן, הבחירה במקום ההתמחות צריכה לקחת בחשבון היבטים רבים.

ישבנו עם שלושה מתמחים באיכילוב לשיחה פתוחה על הדרך האישית והמקצועית שעברו, האתגרים והקשיים, וגם מה הדברים שמעניקים להם הכי הרבה סיפוק בעבודה. 

  

ד"ר קאתרין שחאדה, מתמחה באורתופדיה, עשתה את לימודי הרפואה שלה באוניברסיטת טיבגן בגרמניה. את הסטאז' עשתה בבית חולים האוניברסיטאי של טיבגן ובבית החולים האוניברסיטאי בציריך, שוויץ. כשחזרה לארץ ב-2019, היא עשתה סטאז' נוסף בישראל, הפעם באיכילוב.

"המקומות בהם עברתי את ההתנסויות והסטאז' הם בתי חולים גדולים ומתקדמים, והיה לי מאוד חשוב לשמור על הסטנדרט הזה", היא אומרת. "החטיבה האורתופדית באיכילוב יודעת לטפל בכל הספקטרום שקיים ברפואה אורתופדית, אין תחום באורתופדיה שלא יכול לקבל פה מענה. זו הסיבה שלא הצטערתי על הדרישה של התקן הישראלי לעשות שוב סטאז' בישראל. זו היתה חוויה חשובה ומעצימה לעבור את הסטאז' בבית חולים מהשורה הראשונה בעולם".

לדברי ד"ר שחאדה, בתי חולים מכל הארץ שולחים לכאן מטופלים עם מצבים רפואיים מורכבים שיכולים לקבל מענה רק באיכילוב, כמו טראומה, אורתופדיה אונקולוגית, כירורגיית כף יד, עיוותי גפה תחתונה ועליונה בילדים. "איכילוב הוא בית חולים גדול ומתקדם עם סטנדרטים בינלאומיים ולכן בחרתי להתמחות בו. אני שמחה על הבחירה שלי מדי יום". היא מסכמת.

  

גם ד"ר נבו בראל, בוגר האוניברסיטה העברית ומתמחה בפנימית, לא התלבט באשר למקום ההתמחות שלו. הוא הכיר את בית החולים איכילוב היטב מימי הסטאז' שלו, ומבחינתו זה היה המשך מתבקש.

"אני מאוד אוהב את איכילוב ואת האווירה שבו", אומר ד"ר בראל. "זה ארגון של אלפי עובדים, מרכזי ומתקדם מאוד, שלא מתפשר על איכות ומקצועיות. לבית החולים מגיעים מגוון מטופלים מכל הארץ, עם בעיות רפואיות שונות, כך שאתה יכול ללמוד המון בזמן קצר. לצד זאת, יש פה אווירה אינטימית ומשפחתית כמו במקום קטן. נחשפתי לזה בימי כסטאז'ר, וזו אחת הסיבות שמשכו אותי לעשות פה את ההתמחות. אנחנו עובדים מאוד קשה, שעות רבות, בעומס ואינטסיביות גבוהים. הביחד, השותפות הם יתרון ענק פה".  

 

אצל ד"ר דניאל תלמוד, מתמחה במיון, ההחלטה היכן להתמחות הייתה כרוכה בלא מעט לבטים. הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, עבר את הסטאז' בבית חולים זיו בצפת ואחר כך היה רופא צבאי במשך 6 שנים.

"תמיד ידעתי שארצה לעסוק ברפואה דחופה, זה תחום מרתק", הוא אומר, "אבל התלבטתי האם נכון לעבור התמחות בבית חולים אחר באזור המרכז, שהוא בית חולים גדול ומתקדם בתחום הרפואה הדחופה. כשעשיתי בו התנסויות במסגרת הלימודים, לא אהבתי את האווירה ואת יחסי האנוש.

"במקרה פגשתי חברה שעובדת באיכילוב והיא סיפרה שחדר המיון שלהם מתפתח וגדל בימים אלו ושיש אווירה צעירה ומשפחתית לצד צמיחה והתפתחות מקצועית. היא שכנעה אותי, התקבלתי להתמחות באיכילוב והיום אני מרגיש חלק מהתנופה האדירה של איכילוב".

ד"ר תלמוד מסביר כי המלר"ד עובר תנופת בנייה, הן בהיבט הפיזי של תשתיות, מכשור טכנולוגי מתקדם וציוד חדיש והן בהיבט של הכשרת כוח אדם. "יש לנו את אחד מחדרי המיון המתקדמים בעולם. אתה נחשף למגוון רחב של מקרים רפואיים מאתגרים. לא בכדי הוא מושך אליו מתמחים רבים. יש פה 25 מתמחים, זה מאוד חריג, הפכנו לאימפריה של מתמחים."

אחד מהגורמים שמושכים מתמחים רבים דווקא לאיכילוב, הוא הלמידה המגוונת שמתמחים בבית החולים זוכים בה. "מדי שבוע אנחנו מקבלים מצגות עם כל העדכונים והחידושים בתחום האורתופדיה", אומרת ד"ר שחאדה. "אם מתמחה רוצה לחקור או לפתח משהו חדש, מקבלים פה תמיכה למחקר. עברתי קורס טראומה ובימים אלו אני משתתפת בחילופי מתמחים בין החטיבה האורתופדית באיכילוב לבית החולים לאורתופדיה בפוזנאן בפולין. העבודה החשובה שלנו היא בשטח, בחדרי הניתוח, מול המטופלים, אבל חלק מהאיכות שלנו נובעת גם מהידע שאנחנו רוכשים. במפגש עם אורתופדים מפולין, הם נדהמו מהאיכות והמקצועיות של המחלקה האורתופדית - והם מגיעים מבית חולים שכל כולו אורתופדיה."

ד"ר בראל מציין גם את מרכז הסימולציות של איכילוב, ככלי חשוב בהתפתחות המקצועית של מתמחים: "בנוסף לימי עיון קבועים והכשרות מקצועיות, אנחנו עוברים התנסות במרכז הסימולציות החדשני מספר פעמים בשנה, על חשבון ימי העבודה. זה כלי חשוב לפיתוח מיומנויות מקצועיות, הוא מאפשר התנסות במצבים 'על יבש' וייעוץ עם רופאים מומחים, זה מרכז מדהים שאין במקומות אחרים."

נקודה שזכתה להסכמה גורפת של שלושת המתמחים, היא הגורם האנושי באיכילוב. "רפואה היא ריצה למרחקים ארוכים", אומר ד"ר בראל. "זה מסלול מאוד ארוך עם הרבה משתנים, ולכן הליווי וחוות הדעת של מישהו שאתה מעריך מאוד חשובים ומשמעותיים. סטאז'רים באיכילוב מקבלים ליווי מקצועי של רופאים ותיקים ומנהלי ביניים ואותי ליווה יד ביד ד"ר יואל אנג'ל, רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ וחבר הנהלת הרופאים. הוא תמיד היה זמין ובגובה העיניים".  

ד"ר בראל מספר שגם היום כמתמחה, הוא יכול להתייעץ, ולקבל מענה על שאלות מצד הממונים. הדלת תמיד פתוחה והיחסים מאוד שוויוניים וחמים. "כמתמחה אני זוכה לעבוד עם ד"ר אנג'ל במספר פרויקטים שמאפשרים לי חשיפה לעולם האקדמיה והמחקר. בזכותם, אני לוקח חלק בהוראה אקדמית בתואר שני בניהול מערכות בריאות באוניברסיטת תל אביב, בקורסים בראשותו של פרופ' גיל פייר, המשנה הרפואי למנכ"ל איכילוב". 

גם ד"ר תלמוד מציין את מדיניות הדלת הפתוחה באיכילוב. "כל המנהלים אצלנו, הבכירים ביותר ואלו שבדרגי ביניים - נגישים. אין התנשאות או זלזול בנו המתמחים, נהפוך הוא. יש רצון אמיתי לסייע ולעזור. זה באמת חשוב כי יש המון רגעים קשים בהתמחות, של עייפות, לחץ, לא תמיד אתה יודע מה נכון לעשות.  פרופ' דודי זלצר, סמנכ"ל רפואה דחופה, הוא מישהו שאני בקשר יומיומי אתו, וזה מאוד שכיח בכל המחלקות של איכילוב. היחס הזה בא לידי ביטוי בחברויות של ממש. אנחנו יוצאים לבלות יחד בערב, אחרי שעות העבודה".

מתמחים רבים מתחילים את הדרך שלהם עם חלומות גדולים שהם רוצים להגשים. באיכילוב, מסתבר, אפשר להגשים אותם. "יש מעט מאוד נשים אורתופדיות", אומרת ד"ר שחאדה. "לצערי זה מקצוע מאוד פיזי ותובעני, והוא בעיקרו גברי. היו לי חששות שאולי לא יתנו לי להוביל ניתוחים, אולי רופאים בכירים ממני לא יאפשרו לי לגדול. לשמחתי שום דבר לא עצר אותי. כבר בתחילת הדרך שלי באיכילוב, קיבלו אותי מאוד יפה ומעולם לא הרגשתי שדוחקים אותי הצידה. מנהל המחלקה, פרופ' אמל חורי, תמיד קשוב ומסביר פנים, היחס בין הבכירים לזוטרים מכבד ויחסי האנוש המעולים מתבטאים בכל התחומים. אין אבחנה בין רופא ערבי ליהודי, בין בכיר לזוטר. אני יכולה לגדול פה, וקוראת לעוד נשים מתמחות לבוא לאורתופדיה באיכילוב".