מפגש בגובה העיניים

כבר מתחילת השיחה המשותפת, קשה שלא להבחין ביחסים החמים בין ד"ר ענת רבינוביץ לביא, מנהלת חדרי הלידה באיכילוב, לד"ר חן יעקבי שהחלה את ההתמחות באגף נשים לפני שנתיים. תשכחו את כל מה שחשבתם על יחסים בין רופאים בכירים לרופאים צעירים. בדיאלוג בין שתיהן לא תבחינו בגרם אחד של התנשאות או ריחוק כי אין כזה. מדובר ביחסים תומכים ומעצימים, שמאפיינים את הצוותים באיכילוב ומושכים אליו את מיטב המתמחות ומתמחים.

היום הראשון בהתמחות
"לא אשכח את יומי הראשון כמתמחה בבית החולים ליס ליולדות באיכילוב", משחזרת ד"ר לביא. "ההתחלה היא כאוס, הלם מוחלט. את נוחתת למקצוע שאת לא ממש מכירה, לא למדת הרבה ממנו בבית ספר לרפואה והכל מאוד חדש ומפחיד. איכילוב הוא בית החולים השלישי בגודלו בארץ מבחינת לידות, כך שמהר מאוד את נזרקת למים העמוקים ונחשפת לכל ההיבטים של רפואת נשים, מיילדות, גניקולוגיה, פריון. קצב העבודה פה כל כך אינטנסיבי שאת לומדת את העבודה במהירות ותוך כמה חודשים, הרגשתי שאני כבר יודעת מה אני עושה. מאוד חשוב לתת למתמחים ליווי ותחושה שהם לא לבד ואנחנו מקפידים על כך באיכילוב. כל רופא בתחילת דרכו זקוק למנטור או מנטורית".

גם ד"ר יעקבי מסכימה שמדובר בתקופה לחוצה ומבלבלת, אך בשונה מד"ר לביא החוויה שלה הייתה קלה יותר בזכות תקופת תורנויות-החוץ שקדמה לכניסה להתמחות. "מדובר בשלושה חודשים שבהם עשיתי תורנויות חוץ באגף נשים. זה מאוד מרכך את הכניסה לעבודה ומקל קצת על השוֹק ההתחלתי. זה פחות תובעני ומאפשר הכרות מוקדמת עם האנשים, להבין מעט את העבודה לפני שאת נכנסת להתמחות. ד"ר לביא מסכימה שתורנויות החוץ הן יתרון ענק למתמחים באיכילוב. "אני לצערי לא זכיתי לזה, כי בתקופתי לא היו תורנויות חוץ. זה בדיוק מסוג הדברים שמאפיינים את איכילוב - להתפתח ולשפר את העבודה כל הזמן, במקרה הזה, כדי להקל על ההתאקלמות של מתמחים".

הרוח של ליס
הן נפגשו לראשונה במסגרת תורנויות חוץ של ד"ר יעקבי באגף וה'קליק' היה מיידי. "ד"ר לביא היא מודל והשראה עבורי, אני עוד לא יודעת אם ארצה להיות דווקא בחדרי לידה, אבל כשנכנסתי לחדר לידה שהיא ניהלה, אני זוכרת איך שלטה בכל האופרציה הגדולה של חדר לידה במקצוענות, שימת לב לכל פרט קטן ובאווירה מאוד טובה. יש לה את האקס פקטור ואני רוצה להיות מעולה כמוה".

ההערכה הזו כמובן הדדית, "במפגש ביני ובן חן, נוצרה מיד כימיה. חן היא רופאה מעולה משום שהיא שילוב בין אשת מקצוע יסודית, מעמיקה, שבוחנת ומנתחת את המהלכים שלה גם לאחור ותמיד שואפת ללמוד ולהצטיין, זאת הרוח של ליס. בנוסף היא אדם מדהים, הטיפול שלה במטופלות מסור, היא תמיד עוקבת אחר מצבן גם אם הן עוברות למחלקה אחרת או משתחררות, יחסי האנוש שלה מעולים. אלו הטיפים הכי חשובים שאני יכולה לתת לרופאים בתחילת דרכם, יש לה מה שצריך", אומרת ד"ר לביא.

בימיה כמתמחה צעירה, ד"ר לביא זוכרת ומספרת בכנות, שלעיתים זכתה ליחס מתנשא מצד רופאות ורופאים בכירים והתביישה להתייעץ או להיעזר. "בליס חותרים כל הזמן לשיפור. העובדה שההתמחות שלי היתה לא פשוטה, גורמת לי לרצות להשתפר ולהקל על התנאים של המתמחים. למרות שבאגף שלנו יש כ- 80 רופאים ובכירים, האווירה מאוד שיתופית ומשפחתית". ד"ר יעקבי מחזקת את הדברים ומציינת כי יחסי האנוש והאווירה הטובה הם משהו שד"ר לביא מאוד משרה באגף " מאוד חשובים לה יחסי האנוש, היא תמיד נגישה ומעורבת והדרך שלה מחלחלת ומאפיינת מאוד את אגף נשים. בשנתיים שאני פה היא שזורה כחוט השני במסע שאני עוברת ובטח עוד אעבור", אומרת ד"ר יעקבי.

כוח נשי
מכל תחומי הרפואה המגוונים, שתיהן בחרו ברפואת נשים. "את היית בוועדת הקבלה שלי", מזכירה ד"ר יעקבי לד"ר לביא "שאלת אותי למה בחרתי דווקא ברפואת נשים ועניתי לך שאני אוהבת את המגע עם הנשים ואת הגיוון האדיר שיש במקצוע הזה. את יכולה בבוקר להיות בחדר לידה, שזה רגע סופר מרגש ובערב לטפל באשה שסובלת ממחלה גניקולגית והיא כאובה וסובלת. יש בעבודה שילוב של מיומנות כירורגית עם קצב של חדר מיון ודרישה לאבחנות רפואיות וגם טיפול בנשים במצבים מאוד רגשיים שלהן - לטוב ולרע. הרבה פעמים מדובר בלידה ובאושר ענק אבל יש לעיתים גם מחלות, כאבים ולידות שקטות".

ד"ר לביא בחרה ברפואת נשים דווקא בשל עבודת הצוות ושיתוף הפעולה בין אנשי הצוות באגף נשים "יש התמחויות שאת מאוד בודדה בהן", היא אומרת. "את עובדת לבד וצריך לקבל הרבה החלטות לבד. פה, כל תורנות לילה של מתמחה מלווה בעוד 6-7 רופאים שנמצאים בבית החולים. תמיד יש עם מי לחלוק ולהתייעץ וחוץ מזה חדר לידה זו חוויה מדהימה. אני מנצחת על תזמורת מאוד מורכבת, עשרות רופאים ורופאות, מיילדות, צוותי סיעוד מקצוענים, מרדימים, כוחות עזר. יש המון ממשקים וזה מאוד קצבי ודינאמי, אני מתה על העבודה הזו".

ד"ר לביא היא אם לשלושה, את ההתמחות שלה היא התחילה במהלך ההריון הראשון. ד"ר יעקבי נשואה ללא ילדים. מתוך היכרות עמוקה של העולם המורכב הזה מבפנים כרופאות, הן מסבירות איך זה להגיע אליו גם בכובע אחר, כאשה וכאמא.
ד"ר לביא: זה בהחלט לא קל להיחשף לכל מיני מקרים כשאת בהריון, אבל את גם נחשפת להרבה אושר ולידות מרגשות. כשהגעתי ללדת, אני חושבת שהדבר שהיה לי הכי קשה הוא לזכור שאני יולדת ולא רופאה שמנהלת את הלידה. זו גם העצה שלי לחן שעוד לא ילדה: כולנו הרי קונטרול פריק ובחדר לידה צריך להרפות ולא להיות רופאה"

ד"ר יעקבי שטרם עברה הריון ולידה, אומרת שברור שישנם פחדים כמו שיש לכל אשה ובטח למי שנחשפת לחלקים הפחות משמחים שיכולים להיות בתהליך, "אבל אני שמה את הפחדים האלו בצד, אני סומכת פה על הצוות, אני מכירה אותם טוב ויודעת שאלו הידיים הכי מקצועיות בעולם, אז אני אלד אצל הטובים ביותר".

להיות מוקף באנשים הכי טובים
שתיהן מספרות שהמקצוע התובעני שלהן, לא משאיר להם הרבה זמן פנוי. "רפואה היא קריירה מאוד סיזיפית, לכן העצה הכי חשובה שאני נותנת לחן, היא להקיף את עצמה באנשים הכי טובים. לי ולחן היו שיחות נפש אל תוך הלילה, כשנמצאים יחד בתורנויות ארוכות, או באירועי חירום, זה מקרב ובסופו של דבר, בקריירה שלנו, רוב הזמן את מבלה עם עמיתים לעבודה".

ד"ר יעקבי מבינה בדיוק על מה ד"ר לביא מדברת, "אני אמנם רופאה צעירה, אבל ברור שהצוות שאת עובדת איתו, המנהלות, העובדים שלך וכל הצוות המגוון שעובד לצידך, הם ההון האנושי הכי חשוב בעבודה שלי. גם בגלל השותפות והיכולת להתייעץ, אבל גם כדי להתמקצע בעבודה. עם ענת אני מרגישה שהיא דוחפת אותי קדימה, לעשות את האקסטרה מייל שלי, היא מוציאה ממני את הכי טוב שלי". היא מסכמת.