בדרך למעלה

בעולם התזזיתי של שוק העבודה המודרני, אנשי מקצוע רבים משנים את מקום העבודה כל כמה שנים כדי להתקדם מקצועית, לממש חלומות ולהגשים את עצמם. בהיותו בית חולים ענק, מרכזי ומתקדם, איכילוב מאפשר לעובדיו מגוון של אפשרויות התפתחות, התמקצעות וקידום - בתחום שלהם ולפעמים גם במעבר בין תחומים מקצועיים שונים. פגשנו שלושה מנהלים ותיקים, שהחלו את דרכם כעובדים זוטרים והיום מנהלים מערכות גדולות ומורכבות בתוך בית החולים. שמענו מהם איך צמיחתם המקצועית באיכילוב ליוותה את מסע החיים שלהם ועל השאיפות קדימה.

"איכילוב מתאים לאנשים עם שאיפות גדולות"
כשדוד דקל חיפש את דרכו עם סיום לימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, היה ברור לו שכדי לממש את השאיפות המקצועיות הרבות שלו ואת רצונו להתקדם בסולם התפקידים, הוא צריך לעבוד בבית חולים מרכזי וגדול.

"בסוף הלימודים התקבלתי למספר ארגונים, והייתי צריך לקבל החלטה על איזה מהם ללכת", הוא נזכר. "התחום של טכנולוגיה ומכשור רפואי הכי עניין אותי, ובבית חולים מתקדם ומאוד טכנולוגי, היה לי ברור שאוכל ללמוד ולהתמקצע בתפקיד שהוצע לי - מהנדס מכשור רפואי (דיאליזה)". דוד גם מספר שידע כבר אז שבארגון גדול כמו איכילוב, יהיו לו המון אפשרויות לצמיחה והתפתחות מקצועית. "תמיד הייתי שאפתן, ואיכילוב זה מקום שמתאים לאנשים עם שאיפות גדולות".

"הייתי מהנדס דיאליזה במשך 7 שנים", מספר דוד. "מי שזיהה את הפוטנציאל שלי ופתח לי את הדלת לניהול, היה המנהל הישיר שלי שהציע לי לצאת לתוכנית פיתוח מנהלים במימון של איכילוב. תמיד האמנתי בעצמי, אבל זה חימם לי את הלב לראות שגם ההנהלה רואה אותי. יצאתי לקורס וקיבלתי המון כלים בתחום הניהול".

אחרי הקורס דוד קודם לתפקיד של ראש תחום מעבדות ואחרי 8 שנים בתפקיד הוצע לו לנהל את מחלקת הנדסה ביו-רפואית ולהחזיק באחריות כוללת על כל המכשור הרפואי בבית החולים - החל משלב האפיון של המערכות, קליטה, תחזוקה, הסכמי שירות ועוד. "כמובן שלקחתי את ההזדמנות הזו בשתי ידיים", הוא מספר בסיפוק. את הגישה הניהולית שחווה כעובד, דוד מנסה ליישם גם היום כשהוא מנהל צוות של 21 מהנדסים ומזכירה רפואית. "חשוב לי להיות מנהל עם דלת פתוחה. להיות זמין 24 שעות לצרכים, למצוקות, למצב הרוח של מי שעובדים איתי - בין אם אלה העובדים או המנהלים שלי".

מבחינת דוד, שחבר בפורום ארצי של מהנדסים רפואיים ופוגש קולגות מארגונים רבים במערכת הבריאות, איכילוב הוא לא בית חולים רגיל. "יש כאן סטנדרט גבוה מבחינת ההון האנושי, הכשרות, קידמה טכנולוגית ומכשור רפואי מהמתקדמים בעולם" הוא מוסיף. "באיכילוב, אולי כמו בכל ארגון ציבורי, זו קריירה של ריצה למרחקים ארוכים מבחינת תקנים ותנאים, אבל בשנים האחרונות יש שיפור ענק בהשקעה בעובד, לצד הטבות והנחות מאוד משמעותיות. ולא פחות חשוב - מאחורי הדברים המקצועיים שבהם אנחנו עוסקים, השעות שלעיתים אינטנסיביות ומגוון המשימות, קורים כאן דברים גדולים. אתה באמת זוכה לעזור לאנשים".

המנהלים שפתחו לי את הדלת
אמיר חן החל את דרכו באיכילוב לפני 25 שנה כעובד קבלן במחלקת רנטגן מיון. הוא מספר שכבר בתחילת דרכו בבית החולים, הוא הבין שהדבר הכי חשוב הוא לא לדרוך במקום. "במקום כזה יש כל כך הרבה גיוון מקצועי, כל כך הרבה ממשקים ואפשרויות, ואני הדוגמה החיה לכך", הוא מסביר היום בתפקידו כמנהל מחלקת השינוע של בית החולים ואחראי על יותר מ-100 עובדים.

כבר בשנתו הראשונה כעובד קבלן במחלקת רנטגן במיון, מנהלת השירות האמבולטורי בשעתו, זיהתה את היכולות ושלחה אותו ללימודי מזכירות רפואיות. בסיומם הוא קודם לניהול משרד ואחראי משמרת ברנטגן. כשמנהלת רנטגן מיון עזבה, אמיר מונה לתפקיד במקומה. "חזרתי למיון רנטגן והפעם כמנהל", הוא נזכר.

זמן קצר אחרי הקידום, הוצע לחן תפקיד סגן מנהל במחלקת תחבורה - מעבר לתחום אחר לגמרי וקפיצה ניהולית משמעותית יותר שבה הוא ניהל צוות של 25 עובדים. "עשיתי את התפקיד במשך ארבע שנים" אמיר מספר "במהלכן מנהל מחלקת תחבורה עודד אותי ללמוד לתואר ראשון במימון של איכילוב. זמן קצר לפני סיום הלימודים, מנהל אגף התפעול אמר לי שהוא חושב שאני מתאים לנהל את מחלקת השינוע. הגשתי מועמדות, עברתי תהליך ומאז אני בתפקיד".

במבט קדימה, אמיר רואה את עצמו נשאר באיכילוב "יש לי עוד לאן להתקדם בארגון הזה", הוא אומר. "אני רוצה ללמוד לתואר שני ויש עוד מגוון רחב של תפקידים ניהוליים מעניינים פה". גם אמיר מציין לטובה את האוריינטציה הטכנולוגית של איכילוב שממקצעת את הצוות, מציבה אתגרים וגם קוצרת הצלחות "הכנסנו אמצעים טכנולוגיים רבים כמו מכשירי קשר, ואפליקציה לשינוע מטופלים, שקיצרה את זמני התגובה ב-8 דקות" הוא מספר בגאווה.

את העידוד שאמיר קיבל מהמנהלים שלו לאורך הקריירה באיכילוב, הוא מעביר היום הלאה לעובדים תחתיו. "חשוב לי לראות את האנשים מאחורי העובדים, בדיוק כמו שראו אותי. כשאני מזהה עובד חרוץ, משקיען, שיש לו יכולות של הנעת עובדים וניהול, אני מעודד אותו לצאת ולהתפתח, גם אם המשמעות היא שאיבדתי עובד מצויין. תמיד האמנתי שצריך להתקדם, לנוע, לגדול, אף פעם לא להישאר באותו מקום כי זה מנוון ומשעמם. זו המנטליות באיכילוב, להביא למצוינות ולמימוש הפוטנציאל של כל אחד מאיתנו".

הדרך שלי עם איכילוב
אפרת שחם עובדת באיכילוב כבר 30 שנים. מי שהחלה כעובדת ארכיון בחצי משרה, היא היום המנהלת האדמניסטרטיבית של מרפאות הילדים באיכילוב ואמונה על יותר מ-40 מרפאות, המטפלות בכ-100 אלף ילדים בשנה.

"הקשר שלי עם איכילוב החל כשהייתי בת 6", נזכרת אפרת. "כבת לאמא שהיא אחות במקצועה, הכרתי את בית הספר לסיעוד של איכילוב, שם למדה אמא שלי. לאחר השירות הצבאי ושנת לימודים, עדיין לא היה לי כיוון תעסוקתי ברור ואמא שלי הציעה שאשתלב בתפקיד באיכילוב". בתפקיד הראשון שלה בבית החולים, אפרת מספרת שהסתובבה בין המרפאות וסייעה בסוגים שונים של משימות: "גיביתי את המזכירות הרפואיות בקופת המרפאות, עבדתי בעמדות הקבלה, הדרכתי נציגות. דרך העשיה הרבה במגוון מאוד רחב של פרויקטים, למדתי להכיר את בית החולים וגם נקשרתי אליו מאוד בזכות היחס החם, תחושת המשפחתיות והשליחות", היא מוסיפה.

אחרי כשנה וחצי, התקדמה אפרת לתפקיד אחראית מזכירות המכון להתפתחות הילד ולפני שש שנים היא מונתה למנהלת האדמיניסטרטיבית של מרפאות הילדים בבית חולים. "תסתכלו על מהלך הקריירה שלי - איפה התחלתי ואיפה אני היום", אפרת מפרגנת. "באיכילוב גידלו אותי. בזכות הגמישות והאפשרויות שפתחו בפני, למדתי לתואר ראשון תוך כדי עבודה בבית החולים, עשיתי קורסים והשתלמויות בניהול, צמחתי תוך כדי תנועה והכל עוד פתוח".

גם אחרי שלושה עשורים באיכילוב, אפרת טוענת שאין יום שדומה לשני. "העבודה במערך כל כך מורכב מגוונת, מצריכה שיתוף פעולה בין אנשי צוות מתחומים שונים ובכל יום אני לומדת משהו חדש. זכיתי גם בצוות איכותי ומקצועי מאד, שביחד עם האתגרים של עומס רב, קהל מגוון ותהליכי עבודה שונים, מגיע בכל בוקר עם תחושת שליחות ורצון לסייע למטופלים במסירות ואדיבות מכל הלב".