איך מתמודדים עם חרדה חברתית

"נתחיל מההגדרה של חרדה שהיא בבסיס חוויה של חוסר ביטחון סובייקטיבי, לעומת פחד שהיא חוויה אובייקטיבית. במצב של חרדה מתקיימים מספר שינוים - עוררות פיזיולוגית שיכולה להתבטא בדפיקות לב מואצות כמו זיעה, לחץ דם שעולה ובנוסף אי נוחות שנובעות מדפוסי מחשבה חרדתיים. להבדיל מפחד במצבי חרדה לא קיימת סיבה אמתית לסכנה". 

"ערך עצמי הוא כמה אני שווה בעיני עצמי, לעומת ביטחון עצמי שהוא כמה אני מרגיש בטוח בסיטואציה מסוימת. לדוגמה, מי שנמצאים במצב של דיכאון, הערך העצמי שלהם נמוך, אך לא תמיד הביטחון העצמי שלהם נמוך. לפעמים יש מתאם, אבל לא תמיד".

"זאת תפיסה של מצבים חברתיים כלא בטוחים וחשש מתמיד מביקורת ופחד שהסביבה תתפוס אותנו בצורה שלילית. בגלל החשש הזה, שלעיתים מלווה ממש בתסמינים פיזיים, מגיעים להימנעות ממצבים חברתיים. 

"כל אחד מאתנו נולד עם טמפרמנט שונה ולכך מצטרפות חוויות ילדות לא נעימות. מי שחוו חרם או סיטואציות חברתיות קשות - זה כמובן ישפיע עליהם. החוויות האלה גורמות לזרעים האלה של החרדה לנבוט".

"רוב ההורים יזהו שהילד שלהם ביישן, אבל אם רואים שהוא נמנע ממצבים חברתיים, לא באים אליו והוא לא יוצא לחברים, אלה נורות אזהרה שכדאי להתייחס אליהן".

"קודם כל אנחנו רוצים לעזור להם לא להימנע ממצבים חברתיים. אפשר לנסות לסייע להם לבנות בהדרגה את הניסיונות החברתיים. לעזור להזמין חבר הביתה ולסייע ביצירת קשרים חברתיים בצורה הדרגתית. כהורים חשוב לנו שהילדים לא יצאו מהמסגרות החברתיות, אבל חשוב להיות לא קיצוניים – לא לגונן מדי, כי החשיפה והניסיונות החברתיים חשובים לתרגול של מיומנויות של תקשורת נחוצות, אבל מצד שני לא לדחוף מדי ולזרוק את הילדים למים בלי כלים. כדאי לדבר עם הילדים ולנסות להבין בשיחה ממה הם חוששים ואילו מחשבות עוברות להם בראש".

"יש מושג שנקרא קריאת מחשבות. נער או נערה יושבים בחברה ומניחים שחבר אחר בקבוצה לא מעריך אותם, כל זה מבלי שהחבר הוציא מילה מפיו. הם נוטים להריץ בראש פרשנויות לגבי מה אחרים חושבים עליהם ונוטים לקחת את זה לכיוון שלילי. זאת טעות מחשבתית שלא מבוססת על המציאות המובילה אותם להתנהגויות של הימנעות. כהורים, חשוב לדבר עם הילדים על המחשבות האלה ולהכיר להם את הטעות המחשבתית הזאת כי לא תמיד הם מודעים אליה".   

"חרדה חברתית, כמו שאר הפרעות הנפש, יושבת על ספקטרום שמצד אחד יש את מי שלא חרדתיים בכלל ויש את החרדתיים מאוד. כולנו יושבים על הספקטרום הזה – מי יותר ומי פחות. לרובנו לעמוד מול קהל ולהרצות יהיה לא נוח, חרדה שרבים מהאוכלוסייה חולקים והיא כמעט נורמלית. אולם ככל שהאדם חרדתי יותר, כך החרדה תפגע לו ביותר מעגלי חיים. יש מי שיחששו לצאת עם החברים בקבוצה גדולה, או עם אנשים שהם לא מכירים. חשוב לזכור, ההימנעות משמרת את המנגנון ומזינה את החרדה".

"כן. זה כמו כדור שלג. השלב הבא הוא לא לצאת מהבית אם לא חייבים ולפעמים במקרים קשים, גם לא להגיע לבית הספר".

"לרוב בשנות השלושים לחיים, אחרי שהתייאשו מלמצוא זוגיות בגלל החרדה החברתית. דייט עם חרדה חברתית זה כמו אודישן, זה מאוד קשה".

"לפעמים כן, אבל צריך לזכור שגם פגישה עם מטפל או מטפלת זאת סיטואציה חברתית שקשה למי שמתמודדים עם חרדה חברתית. בנוסף לכך בני נוער נושרים הרבה פעמים מטיפול פסיכולוגי, זה כבד להם, חושפני מדי, ההורים לחצו וכד'".

"עד שנות התשעים הטיפול המסורתי היה טיפול דינמי. עבדו עם בני הנוער על החרדות בטיפול ארוך טווח שכלל שיחות, עבודה על ההיסטוריה, הילדות, ההורים וכד'. השיטה של ה-CBT לא עוסקת בכך, אלא מספקת בטיפול קצר וממוקד כלים להתמודדות עם הבעיה. הוא נמצא יעיל בטיפול בחרדה חברתית – מקבלים כלים גם ברמה המחשבתית וגם ברמה ההתנהגותית - כדי שיהיה קל יותר להתמודד עם המצבים. הטיפול משלב עבודה בבית ותרגול מיומנויות תקשורת. לומדים איך משלבים בשיחה סקרנות ואיך מביאים לידי ביטוי רגשות. מתאמנים על זה".  

"מחקרים מראים שהטיפול הכי יעיל לסובלים מחרדה חברתית הוא טיפול קבוצתי או חברתי. זה לכאורה מאיים על הנער או הנערה הסובלים, אבל מאפשר אימון במיומנויות חברתיות בסביבה בטוחה ונמצאים עם בני נוער שסובלים מבעיה דומה. מאוד מומלץ".