נדודי שינה בתל-אביב

השחקנית ג'ניפר אניסטון לא זוכרת מתי התחילו נדודי השינה שלה, אבל לטענתה היא סובלת כבר עשרות שנים מלילות של שינה בלתי מספקת. בראיון שנתנה לאחרונה מגזין Healthline התוודתה השחקנית האיקונית: "זה גרם לי לחוסר מוטיבציה להתעמל, לאכול גרוע ולחוסר ריכוז שהקשה עלי לזכור את השורות שהייתי צריכה ללמוד בעל-פה".

אניסטון לא לבד. בכתבה במגזין TheMarker ("מדינה בהפרעת שינה", תום לוינסון, 6.4.22) ומנתוני ארבע קופות חולים, עולה שבשנה החולפת הונפקו לכ-8.5% מהאוכלוסייה הכללית כדורי שינה. מדובר במספר עצום של כ-800 אלף איש שהרגישו ששנתם אינה טובה ופנו לרופא בבקשה לקבל מענה לבעייתם. על אלה יש להוסיף את האנשים שלא ישנים טוב, אך לא מיהרו לרופא והם מתמודדים עם ההפרעה בדרכים אחרות כמו על ידי שתיית כמות גדולה של קפה, משקאות ממריצים וכד'.

"לרופאי המשפחה אין זמן לחקור את כל בעיות השינה וההרגלים של כל מטופל, ולא תמיד יש לו את הידע הנדרש להנחיל הרגלי שינה נכונים ורבים מהם יעדיפו פשוט לרשום כדורי שינה", אומרת פרופ' ריבי טאומן, מנהלת המכון לרפואת שינה במרכז הרפואי איכילוב.

איך זה קורה ולמה יש עלייה במספר הלא נרדמים? "יותר ויותר אנשים, חלקם צעירים ועסוקים לא נותנים את המקום הראוי לשינה", אומרת ד"ר עמליה מסיקה, מנהלת הטיפול הקוגניטיבי וההתנהגותי במכון השינה. "הרבה פעמים זה מתלבש על אנשים מאוד עסוקים ושמבחינתם זה לא נורא להתנהל כמו זומבי במשך היום ולא להיות בשיא הערנות, אבל לאורך זמן הם משלמים על זה מחיר בריאותי ומחיר של ירידה ביעילות ובאפקטיביות, עצבנות וכד'". 

"לגוף יש יכולת טבעית לישון ואנחנו, בחיים המודרניים, מערימים עליו הרבה מאוד חסמים מחשבתיים והתנהגותיים. היכולת לישון היא יכולת אבולוציונית ואי אפשר להכחיד אותה. כמו שגירפה או פיל לא צריכים כדורי שינה להירדם, אז גם ככה גם בני האדם.

"בגלל שהתרגלנו לעבוד 24/7 והתרגלנו שאפשר לתפוס אותנו בנייד בכל שעה, העבודה והחשיפה לאור המסכים נמשכת לתוך הערב והמוח – שמושפע מאותם סיגנלים – מבין ששעות הערב גם שייכות לשעות העבודה. ואז קשה יותר להירדם, המחשבות על העבודה וטרדות היום ממשיכים ללוות אותנו ובכך מקשים עלינו להשיג שינה איכותית או מרעננת".

"אצל ילדים קטנים יש ממש טקס של הפרדה בין היום ולילה, אצל מבוגרים פחות ופחות. אם לא נאותת למוח שעכשיו לילה ועברנו למוד מנוחה, הוא לא יעשה את השיפט הזה. 

"אנשים נכנסים בלילה לישון בלי שעשו הכנה לשינה. המוח לא יכבה את עצמו סתם. צריך לעבוד גם בצורה מחשבתית וגם התנהגותית שהגוף יבין שעכשיו לילה. אנחנו לא נמצאים בטבע. הטבע עזר לנו כי היה חשוך והיינו פחות פעילים ואז המוח הבין שהגיע הלילה. אם ממשיכים לאכול בשעות הערב המאוחרות או יוצאים לפעילות גופנית מאומצת משדרים למוח שעכשיו יום, כי אנחנו פעילים".

  

"בזמנים הקדומים לפחות היה סדר", מסבירה מסיקה. "האדם אכל מחוץ למערה והיה חשוף להמון שעות יום טבעיות, ובעת החשיכה, כשרצה לישון, הוא היה נכנס פנימה לעומק המערה וצלל לשינה. עם האור הראשון התעורר, יצא ללקט או לצוד ועם רדת החשיכה אכל והלך לישון. המהפכה התעשייתית והמצאת הנורה האריכו אמנם את היום, אבל ההבחנה בין העבודה לשינה נשארה פחות או יותר כבעבר".

"כיום, והקורונה אף החמירה את זה, הפכה את המיטה למסעדה, משרד, חדר קולנוע ומה לא. את הכל עושים מהמיטה. המוח, שאמור לעשות חיבור לכך שמיטה שווה שינה, מתבלבל ועושה חיווט מחדש שאומר שמיטה שווה עוד דברים שאינם שינה או פעילות אינטימית. וכך, השינה, פעולה מאוד טבעית שטבועה בנו מיליוני שנים, נפגעה". 

"מושג נוסף שקשור להפרעת שינה נקרא כרונו-השמנה, השמנה שקשורה בחסך שינה או בתנאי שינה לא נאותים. זה יכול לנבוע, למשל, מפנס רחוב שמאיר את החדר או אפילו מתאורת מזגן שמאירה את החדר וגורמת לו להפרעת שינה. ההשמנה נוצרת כי התהליכים של ניצול השומנים בלילה, תהליכים אבולוציוניים, כמו גם של בניית מאגרי האנרגיה של הגוף שמתחדשים בלילה נפגעים. ילדים גדלים בלילה, אבל גם המבוגרים מחדשים את המאגרים. יש תהליכים שנעשים בלילה, בחושך מוחלט, ועצירה שלהם עלולה לגרום לפגיעה במטבוליזם. 

אגב, חסך שינה הוא חסך כמותי של שעות, אך גם איכותי. השינה בנויה ממחזורים, ואם היו הרבה התעוררויות בלילה יכול להיות שלא הושלמו כל המחזורים הדרושים לשינה.