"מטפלים באדם ולא בממצא הריאתי"

ראיון עם ד"ר יבגני גרשמן, מומחה ברפואת ריאות, מזכיר איגוד רפואת הריאות בישראל

לא רבים מכירים את תחום רפואת הריאות – הפולמונולוגיה, שאיכשהו פחות מוכר לציבור הרחב לעומת הלב למשל או מערכת העיכול. 

ניתן לחלק את מחלות הריאה לשלושה תחומים עיקריים לפי האנטומיה התפקודית: הראשון הוא מחלות דרכי האוויר, קנה הנשימה והסמפונות. כאן ימצאו מחלות כמו אסתמה, ברונכיטיס, COPD וכד'. התחום השני הוא של מחלות של רקמת הריאה, שבה מתבצע שחלוף הגזים - מחלות כמו פיברוזיס ריאתי, סרקואידוזיס ועוד. החלק השלישי הוא מחלות קרום הריאה ודופן בית חזה כגון  תפליט פלאורלי וחזה אוויר. בכל אחד מהאזורים האלה יכול להימצא תהליך גידולי שפיר או ממאיר.  

מה התחדש בשנים האחרונות בתחום רפואת הריאות?

"הרבה התחדש, אבל מבחינתי הדבר הכי חשוב שהתחדש היא הגישה הטיפולית שלנו, שהפכה להיות מותאמת אישית למטופל או המטופלת שעומדים לפנינו".

מה הכוונה?

"פעם עבדנו בגישה שמרנית דוגמתית – אם התגלה בריאה ממצא בגודל X היה מקובל לבצע פרוצדורה מסוימת, ואם הממצא היה בגודל Y נהגנו לבצע פרוצדורה אחרת. היום אנחנו מתחילים כבר בשלב האבחוני בהתאמה אישית של בירור וטיפול ולא מחליטים לבצע פרוצדורות וטיפולים לפי קבעון כלשהו".

יש הבדל אם אותו ממצא יתגלה אצל צעיר בן 30 או אישה בת 80?

"זה בדיוק העניין. אישה בת 80 עם לחץ דם וסוכרת, שהתגלה לה במקרה בעת ניתוח בכתף ממצא בתוך הריאה – לא נמהר לנתח אותה. בעבר נעשו פעולות פולשניות וניתוחים, שלפעמים גרמו נזק בטווח קצר וללא תועלת לטווח ארוך. היום אנחנו מקיימים דיונים רב-מקצועיים עם רופאים מתחומים נוספים שרלוונטיים למטופל.ת. בדיונים האלה אנחנו מנסים להבין ממה המטופל.ת ייהנו וממה פחות  מבחינת אבחון וטיפול, כך שלעיתים גם אם יש חשד לממצא ממאיר נחליט לוותר על ביופסיה ונחליט על מעקב או ישירות ניתוח או הקרנות".

אתם לא מסכנים בכך את בריאות המטופלים?

"הכל ברפואה מסתמך על ניהול סיכונים. אנחנו כמובן לא עוזבים את המטופל, אלא ממשיכים לעקוב אחריו ואחרי הממצא שלו, אבל לפעמים ללא פעולה פולשנית. זה לא אלגוריתם של AI, זה שיקול קליני שנעשה במחשבה רבה ובדיון רב-מקצועי. אנחנו נסתכל על הרקע של המטופל.ת, על מצבו התפקודי והנשימתי, התרופות שהם לוקחים, החשיפה שלהם לזיהומים, נבחן את בדיקות המעבדה ועל סמך המידע הזה נתקדם בבירור וטיפול".

הקריטריונים לביצוע ניתוחים השתנו?

"בהחלט. לפעמים נחליט על סמך נתוני המטופל שבידינו לעקוב אחרי הממצא ולא לנתחו. האינטרס של המטופל הוא לחיות הכי טוב שניתן ולמשך זמן ארוך ככל הניתן ואנחנו תומכים בזה. אם הממצא יגדל או ישתנה נעשה הערכה מחודשת. אולי נחליט להקרין או לכרות אותו, הכל לפי המקרה". 

הריאות הן איבר עם פוטנציאל גבוה יותר לסיבוכים?

"חד משמעית כן. אם נשווה ביופסיה תחת CT בכבד, בכליה או באגן – נראה שבריאה פוטנציאל הסיבוכים גבוה בהרבה. הסיבה היא שהריאה כל העת נושמת ולכן זזה כל הזמן, היא צריכה להיות במשטר לחצים מסוים בכדי שיהיה שחלוף של גזים וכשמכניסים מחט לתוכה מפרים את משטר הלחצים החשוב הזה".  

אז ריאה היא איבר מורכב?

"כן. ולכן המטופלים שלנו לעיתים נדרשים להישאר זמן רב יותר בהשגחה או אשפוז, יקבלו חמצן ולפעמים נקז חזה על מנת להחזיר את הריאה לגודלה הרצוי".

ואם צריך לנתח את הריאות?

"אם לאחר דיון מעמיק מגיעים למסקנה שזה הטיפול שהמטופל הכי יהנה ממנו מבחינה בריאותית, נדאג להכינו לניתוח בצורה המיטבית מבחינה נשימתית וכללית. אנחנו חוקרים כל הזמן, גם בבית החולים וגם באיגוד רופאי הריאות הארצי, טכנולוגיות חדשות ועורכים כנסים מקצועיים בתחום הפולמונולגיה הפולשנית והאונקולוגיה.
המטרה של הטכנולוגיה היא כפולה – למזער סיבוכים ולהגדיל את הפוטנציאל האבחוני. יש נטייה ברפואה בכלל וברפואת ריאות בפרט למזער את הכלים והשיטות הפולשניות בכדי לצמצם סיבוכים. בשיטה של ניתוח זעיר פולשני אנחנו מכניסים דרך הפה סיב אופטי, לוקחים דגימות – ועל הדרך גם מטפלים במה שניתן, כולל הסרת נגעים אם נדרש. השיטות מתפתחות וגם ההבנה הביולוגית שלנו משתפרת".