אנמיה של מחלת הסרטן


דואר אלקטרוני וואטסאפ לינקדאין פייסבוק

ד''ר שולים שפיגל; המערך האונקולוגי; המרכז הרפואי ת"א
אנמיה היא אחד הממצאים הקליניים השכיחים, המלווים את מחלת הסרטן. מרבית החולים הסובלים ממאירויות שונות, יסבלו מאנמיה בשלב זה או אחר של מחלתם.

אנמיה מוגדרת כירידה ברמת ההמוגלובין מתחת לערך התקין, העומד על 13-16 גרם לדציליטר (13-16 g/dl), בהתאם לקבוצות מין וגיל.

מהן השלכות האנמיה?

מחלת האנמיה מתבטאת בחולשה כללית, כאבי ראש, דופק מהיר, קצב לב מואץ, וסימנים של תעוקה לבבית בקרב חולים הסובלים ממחלת לב איסכמית.
תסמינים אלה הינם תוצאה של ירידה בחמצון רקמות הגוף, המובילה לירידה ביכולת הפיסית והתפקודית של האדם; להשפעה שלילית על מצב רוח; ולפגיעה ביכולת להתמודד במצבי לחץ שונים, בעיקר ביכולת ההתמודדות עם מחלת הסרטן עצמה.

כפועל יוצא מכך, איכות החיים של החולים נפגעת באורח משמעותי.


מהן הסיבות להתפתחות אנמיה בקרב חולי סרטן?

במרבית המקרים, קיים קושי לזהות גורם אחד להתפתחות האנמיה, ולמעשה התפתחותה תלויה בגורמים רבים, ביניהם: ירידה ברמת הברזל בדם, שינויים בתפקוד הורמון האריטרופואיטין, חסר בויטמין B12 ו/או בחומצה פולית.  
האנמיה יכולה להתפתח גם עקב טיפולים במחלת הסרטן עצמה. לדוגמה: איבוד דם כתוצאה מניתוח או מדיכוי פעילות מח העצם (מקום היווצרותם של התאים האדומים), בשל טיפול כימותרפי ו/או טיפול קרינתי.
אנמיה אף עלולה להופיע עקב השפעה של גידול סרטני, המפריש חומרים הגורמים לתגובה דלקתית בגוף, המשפיעה על ירידה ברמות הורמון האריטרופואיטין בגוף.

לעיתים, נוצרת הפרעה בניצול הברזל במח העצמות, או שקיים דיכוי של התפתחות כדוריות דם אדומות (אריטרוציטים).


כיצד ניתן לטפל באנמיה?

בראש ובראשונה, יש צורך לאבחן את סוג האנמיה ואת המחלה העיקרית אשר גרמה להתפתחותה.

במקרים רבים, אבחון האנמיה מוביל גם לגילוי מחלת הסרטן אצל המטופל. במקרים אלה, הטיפול במחלת הסרטן הינו חלק בלתי נפרד מהטיפול באנמיה.

עד תחילת שנות ה-90, הטיפול המקובל באנמיה היה מתן עירויי דם. גם היום עירוי דם הינו טיפול מקובל ויעיל באנמיה, לאור השפעתו המהירה על העלאת רמת ההמוגלובין בדם וכתוצאה מכך הבאה לשיפור במצבו של החולה.

עם זאת, למתן עירוי דם יש גם חסרונות:

  • השפעת הטיפול מיידית, אולם קצרת טווח.
  • הטיפול דורש בדיקות התאמה קפדניות, האורכות זמן רב.
  • קיים חשש, כי בעקבות עירוי דם, המקבל יפתח נוגדנים לדם של התורם ויתעורר קושי למצוא מנת דם מתאימה בפעם הבאה שהוא יזדקק לתרומת דם. אי התאמה בעתיד, עלולה ליצור תגובות פיזיולוגיות קשות בזמן עירוי הדם. 
  • עירוי דם מחייב מציאת תורמים רבים ויצירת מלאי גדול של מנות דם מכל הסוגים.
  • קיים חשש להעברת זיהומים מהתורם למקבל, אף-על פי שכיום הסיכוי להיווצרות זיהום הינו נמוך ביותר.

מהו טיפול באריטרופואיטין?

אריטרופואיטין הינו הורמון, האחראי על ייצור כמות מספקת של כדוריות דם אדומות, המסייעות לשיפור חמצון הדם והעלאת רמת ההמוגלובין.
ההורמון מיוצר באופן טבעי בגוף על-ידי הכליה, ומשפיע על פעילות מח העצם.
בשנת 1983 פוענח הגן המקודד להורמון - פריצת דרך אשר אפשרה ייצור מלאכותי של הורמון זה.

כיום קיימים שלושה תכשירים סינתטיים של הורמון האריטרופואיטן (Epoetin Beta ,Epoetin Alfa ,Darbapoetin Alfa).

הטיפול בהורמון זה הינו פשוט וניתן באמצעות זריקות תת-עוריות, ללא צורך במתן עירוי תוך ורידי. הטיפול אינו מחייב הגעה לבית-חולים וניתן לקבלו בבית, בסיוע של אח/ות או על-ידי מתן זריקה עצמית.     

ממצאי מחקרים מדעיים מצביעים כי שימוש באריטרופואיטין מצמצם את הצורך במתן עירוי דם לחולי אנמיה ב-20%, ומקנה לחולים נוחות מרבית לצד שיפור משמעותי באיכות חייהם. 

למי מתאים הטיפול באריטרופואיטין?
איגוד האונקולוגים האירופאי לחקר ולטיפול בסרטן (ה-EORTC), שהינה קבוצת המחקר הגדולה ביותר בעולם, פרסם את עקרונות הטיפול (Guide lines) באריטרופואיטין, במסגרת גיליון 44 של ה-European Journal of Cancer.
עקרונות אלה קובעים, כי ניתן לתת טיפול זה לכל חולה סרטן אשר מקבל טיפול כימותרפי ולוקה באנמיה ברמת המוגלובין הנמוכה מ-10 גרם לדציליטר (g/dl10), בתנאי שנעצר אצלו הדימום וחוסר הברזל אוזן.

לחולים בעלי רמות המוגלובין גבוהות יותר, יש לבצע אבחון מקיף של אבחון מחלות נלוות ועוצמת התסמינים של מחלת האנמיה, טרם מתן הטיפול. בנוגע למקרים אחרים - יש לבחון את הטיפול באריטופואיטין לגופו של עניין.

לסיכום, מגוון הטיפולים הרחב הקיים כיום במחלות הסרטן השונות, מאפשר יכולת ריפוי טובה ומקנה אורך חיים בצל סרטן כמחלה כרונית.

כעת, יש להתמקד בשיפור התפקוד היום-יומי של חולים אלה לאורך זמן, ובהעלאת איכות החיים שלהם, כדוגמת: מתן טיפול באריטרופואיטין.